- דעתי היא כי דין טענה זו להידחות. משמעותה היא שאף אם החברים מקבלים בתים ואין הם מעבירים כספים, לטענתם לא יקבל הקבלן את שכרו. כאמור, מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה תקנון העמותה שהיה תקף במועד חתימת החוזה, וכן החלטת אסיפת העמותה להעניק הרשאה רחבה לוועד המנהל לביצוע פעולות שונות לקידום פרוייקט הבניה בשם החברים, מהווים ייפוי כוח כנדרש בסעיף 1 לחוק השליחות. ואמנם, לשון סעיף 6 לחוק העמותות מבהירה היטב כי העמותה הינה ישות משפטית נפרדת מחבריה (וראו: בג"צ 823/90 סיעת בת ים 1 נ' מבקר המדינה, פ"ד מד(2) 692 (1990)). אולם לטעמי, טענתה של העמותה כאילו לא מימשה את כוח השליחות שהוקנה בהתקשרות עם הקבלן – אין בה ממש. טענה זו מנוגדת להיגיון הכלכלי העומד מאחורי העסקה ומאחורי התאגדות העמותה ונראית היא כטענה הנטענת רק לאחר מעשה.
עמותת "מורים בונים בלוד" – היא המערערת - הינה עמותה שהוקמה לטובת מטרה אחת ויחידה – הקמת פרוייקט מגורים עבור חברי העמותה. כך נובע מטבע היותה, כך מצהיר שמה, כך מצהירים מסמכי היסוד שלה, המוצגים לעיון הציבור. סעיף המטרה בתקנון העמותה קובע כי מטרת העמותה היא:
"להקים ולקיים שכונת מגורים בשכונת נוה נוף בלוד [...] עבור בעלי תעודת הוראה, מורים, מחנכים, גננות ואנשי חינוך [...] שיתקבלו כחברים בעמותה [...]"
בהסכם עמית-עמותה שהוגש לרשם העמותות מתחייב העמית כלפי העמותה כי תינתן לעמותה בלעדיות בין היתר ב"משא ומתן והתקשרות עם הקבלן עמו ייחתם הסכם כללי על ידי העמותה עבור החבר לבניית הבית ולחלופין הסכם כזה שייחתם גם בין הקבלן לחבר" (סעיף 4.4 להסכם עמית-עמותה). כל מבנהו של ההסכם עמית-עמותה מורה לנו כי מטרת ההתאגדות בעמותה הינה למטרות ארגון פנימי של המשתכנים וייצוגם מול הגופים הקשורים לפרויקט. העמותה היא ידם הארוכה של המשתכנים. היא אינה ישות בעלת אינטרסים עצמאיים. הטענה כאילו בהתקשרותה עם הקבלן, היא ההתקשרות המרכזית ביותר בפרוייקט הבניה, לא פעלה העמותה בשם חבריה אלא כישות משפטית נפרדת לגמרי המונעת מאינטרסים עצמאיים שאינם קשורים לתכליתה המוצהרת היא טענה מופרכת מיסודה. משקבענו כי העמותה פעלה כשלוחתם של חבריה, אין לנו צורך להכריע בשאלה האם יש לבצע, כטענת המשיבים, "הרמת מסך" בין העמותה לבין חבריה. נשאיר שאלה זו לעת מצוא. נציין רק כי כבכל תאגיד, גם בעמותה עשויים להשתכלל התנאים בהם מן הצדק יהיה לבצע הרמת מסך כזו.