טענות הצדדים
- המערערים טענו כי בית המשפט המחוזי טעה בפרשנותו של ההסכם הדיוני בין הצדדים. לטענתם, נמנע בית המשפט מלהכריע בשני נושאים מרכזיים שעלו בהסכם הדיוני. הראשון הינו שיטת המדידה לצורך חישוב המחיר החוזי. ענין זה רלבנטי, כך יש להבהיר, רק לשיטת המשיבים לפיה אין המדובר בהסכם פאושלי. לפי המערערים, כוונת הצדדים בהסכם הדיוני היתה כי רק אם ייקבע שההסכם אינו פאושלי, בית המשפט יכריע מהי השיטה המקצועית הנכונה למדידת השטח, או כהגדרת המערערים "דרך הנדסית מוגדרת היטב" לפיה תתקבל "תוצאה מספרית חד ערכית". הנושא השני שפורש שלא כהלכה, אליבא דמערערים, הינו סוגיית סמכותו של המפקח. המערערים גורסים כי כוונת הסעיף בהסכם הדיוני היתה כי בית המשפט יכריע בכל אחד מהנושאים השנויים במחלוקת בין הצדדים הנוגעים להכרעות של חברת הפיקוח טריפל אר. בכך שבית המשפט הסתפק בקביעה כי הבורר הוא שיפסוק בשאלות הספציפיות הללו, חטא בית המשפט לכוונת הצדדים בהסכם הדיוני.
לגופו של עניין, שוטחים המערערים את טענותיהם לגבי הכרעותיו של בית המשפט המחוזי. המערערים טוענים כי בית המשפט התעלם מראיות מרכזיות שהוצגו בפניו, וביניהן סעיפים מפורשים בחוזה, לפיהם ההסכם שנחתם בין העמותה לבין דו בר היה הסכם פאושלי, ומראיות המורות לטענתם על כך שגם הקבלן התייחס להסכם ככזה בתקופות הראשונות של ביצוע פרוייקט הבנייה. למעשה טוענים המערערים כי בית המשפט המחוזי התעלם בפרשנותו מכל סעיפי החוזה פרט לסעיף 1 לנספח השינויים, ופסק את פסיקתו אך ורק על בסיס סעיף זה.
לעניין אחריות חברי העמותה טוענים המערערים כי חברי העמותה הוגדרו בחוזה כמוטבים בלבד, וכי לא נוצרו כל יחסי שליחות בין החברים לבין העמותה. לטענת המערערים, בעוד שיסוד אחד של יצירת שליחות התקיים, הוא יסוד מתן כוח הייצוג על ידי הסמכת העמותה לבצע פעולות משפטיות בשם חבריה בתקנון ובאסיפת העמותה, הרי שהיסוד השני הנדרש ליצירת יחסי שליחות, הוא יסוד הפעלת הכוח, לא התקיים בהתקשרות החוזית עם דו בר. כלומר, במסמכי היסוד של העמותה ניתנה לעמותה האפשרות לשמש כשלוחה של חבריה, אולם בהתקשרות עם הקבלן בחרה העמותה שלא להשתמש באפשרות זו, אלא לחתום על ההסכם בשם עצמה, ולהפוך את החברים אך למוטבים בהסכם. במצב כזה, טוענת המערערת, החוזה בין עמב"ל לבין דו בר הינו חוזה לטובת צד ג', והחברה אינה יכולה לתבוע את חברי העמותה.