בסוגיית סמכויות המפקח, ביקשה המערערת כאמור לפרש את ההסכמה הדיונית כך שבית המשפט הוא שיכריע בכל המחלוקות סביב החלטות המפקח, והיא פירטה את עמדתה בכל אחת ממחלוקות אלו.
- המשיבים מצידם, סמכו תשובתם על הכרעותיו של בית המשפט המחוזי. בסוגיית פרשנות ההסכמה הדיונית, עמדתם של המשיבים הינה כי בית המשפט הכריע בכל הסוגיות להן התבקש. לגישת המשיבים ההכרעה שהתבקשה בשאלת שיטת המדידה לא התייחסה לשאלה מהי השיטה ההנדסית-טכנית הנכונה לביצוע המדידה, אלא לשאלה על פי איזה מפתח תבוצע המדידה – האם על פי טבלת ריכוז המחירים (טבלה א') שהופיעה במכרז, או לפי תוכניות הבנייה. המשיבים גורסים כי בית המשפט הכריע בשאלה זו כאשר קבע כי יש לבצע את המדידה על פי התוכניות. בשאלת סמכויות המפקח, גורסים המשיבים כי בית המשפט הכריע בסוגיה בכך שקבע שכל הטענות הפרטניות ביחס לפעולות המפקח יוכרעו על ידי הבורר לאור הלכת קן תור.
המשיבים סומכים ידם על הכרעת בית המשפט לפיה ההסכם הינו למדידה, ומסתמכים בין היתר על הוראותיו של המפרט הבין משרדי ("הספר הכחול"), המגדיר מחיר פאושלי. לגישת המשיבים, ההסכם ביניהם לבין העמותה אינו עומד בהגדרת המפרט. בנוסף, מביאים המשיבים ראיות נוספות לתמוך בגישתם, כשהמרכזית בהן היא העובדה שטבלה א', עליה מסתמכת המערערת כבסיס לחישוב המחיר הפאושלי של ההסכם, לא מולאה בעת חתימת החוזה, והיא אף אינה מוזכרת כלל בכל מסמכי ההסכם, וכן נתלים הם באמרות של מר אורי רודד, נציג חברת טריפל אר, בישיבת העמותה לאחר חתימת החוזה, אמרות עליהן נעמוד בהמשך הדברים.
בפלוגתא בעניין חיובם האישי של חברי העמותה, טוענים המשיבים כי צדק בית המשפט בחייבו את חברי העמותה כשולחיה של העמותה. המשיבים חוזרים על הראיות שהובילו את בית המשפט למסקנתו זו, ואף מוסיפים כי גם אם לא נוצרו יחסי שליחות כמשמעותם בחוק, הרי שמן הצדק לבצע מעין הרמת מסך של העמותה על מנת שלא לאפשר לחברי העמותה להתחמק מאחריות, כאשר כל מטרתם בהקמת העמותה היתה הסתתרות מאחורי מסך ההתאגדות. טענה חלופית של המשיבים הינה כי במידה ויימצא שאין לחייב אישית את חברי העמותה בגין ההסכם של העמותה, הרי עומדת למשיבים עילה כנגד חברי העמותה בגין התעשרות שלא כדין בשל העובדה ששטח הבתים בפועל הינו (על פי הטענה) גדול יותר מהשטח עליו הוסכם בחוזה. המערערים הגיבו לטענה זו הן בסיכומי התשובה והן בהשלמת הטיעון שהגישו. לגישת המערערים, אין כל עילה של התעשרות שלא כדין כנגד החברים, כיוון שהם קיבלו את בתיהם מן העמותה ולא מהקבלן. כלומר, כיוון שהחברים כלל אינם צדדים בהסכם אלא רק מוטבים, קיימות שתי מסגרות חוזיות נפרדות – זו שבין הקבלן לבין העמותה, וזו שבין העמותה לבין החברים. העברת הבתים מהעמותה לחברים התבצעה במסגרת החוזית השניה, ולפיכך היתה כדין. כיוון שבין הקבלן והחברים אין כל זיקה או יריבות משפטית, הרי שוודאי שלא יכולה לקום לו זכות מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.