ג. מכתב התובע לנתבעים מיום 17.7.13 בו הוא מתריע כי אם לא יבוצע ההסכם אזי הוא ינקוט בהליכים משפטיים.
לפיכך, יש לדחות את טענת הנתבעים בדבר שתיקתו של התובע, ואת טענתם כאילו התובע הציג בפניהם מצג כי הוא מוותר על התביעה, זאת כאשר הוכח בפני כי התובע יידע את הנתבעים ואת בא-כוחם בדבר דרישתו לאכיפת הסכם ההלוואה. על כן כלל לא קמה לנתבעים ציפיה לגיטמית שלא להיתבע.
- הנתבעים גם לא הוכיחו כי שינו מצבם לרעה. בכתב ההגנה שהגישו הנתבעים לא נטען כי הם שינו מצבם לרעה עקב השתהות התובע, וכל שנטען הוא כי יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי הגובל בהתיישנות. טענתם זו הועלתה על ידם רק בסיכומים שם נטען כי קבלת התביעה תגרום להם לחיסרון כיס (ר' לעניין זה ע"א 6182/14 אינבסטלום הולדינגס בע"מ נ' ספרית יפת בע"מ (פורסם בנבו, 3.5.2016) לסיווג הטענה כהרחבת חזית אסורה). הנתבעים לא טענו כי נגרם להם נזק ראייתי או כי קופחה אפשרותם להוכיח את טענות ההגנה, ועצם העובדה כי אם תתקבל התביעה יאלצו לפתוח את כיסם אינה בגדר שינוי מצבם לרעה.
חוזה למראית עין
- הנתבעים טוענים כי אין מדובר בהלוואה אמיתית כי אם בהסכם אשר נועד להסדיר תשלום דמי רצינות כחלק ממשא ומתן שנערך בין הצדדים למכירת מגרשים למפוני נצרים.
לדברי הנתבעים בשנת 2008 פנו התובע ומר כלפה לנתבע והציגו עצמם כנציגי משפחות המפונים, אשר חפצות לקנות מגרשים לבנייה מידי הנתבעת. בין הצדדים התנהל משא ומתן במהלכו התעורר בלב הנתבע החשש כי אין בידי הנציגים די כסף כדי להתקשר בעסקה. על כן דרש מהם לשלם לו "דמי רצינות", כתנאי להמשך המשא ומתן. התובע ומר כלפה הודיעו לו כי העסקה אמורה להתבצע באמצעות חברה ומאחר והחברה טרם הוקמה הציע התובע לשלם את דמי הרצינות בעצמו מכספו האישי. הנתבע מוסיף כי הואיל ואין מדובר בכספי חברת נבו, הרי שלא ניתן היה לזקוף תשלום זה על חשבון תשלומים שהיה על חברת נבו לשלם מכוח הסכם מכירת הקרקע, שנחתם בינה לבין הנתבעת ביום 20.11.08.
הנתבע מדגיש כי הוא אדם עתיר נכסים וממון ועל כן לא היה זקוק להלוואה מהתובע.
התובע מכחיש טענה זו וטוען כי בעת שנחתם הסכם ההלוואה היה הנתבע זקוק באופן נואש לכסף נזיל. על כן דאג הנתבע להפקיד את השיקים שנמסרו לו במועד פירעונם.
- חוזה למראית עין הינו חוזה שבו מציגים הצדדים כלפי חוץ הסדר משפטי מסוים בעוד שכוונתם האמיתית והמוסכמת שונה.
בית המשפט העליון עמד על מהותו של חוזה למראית עין בע"א 3725/08 חזן נ' חזן (פורסם בנבו, 3.2.2011)) (להלן: "עניין חזן"):