אכיפת סעיף 5.1 להסכם ההלוואה
- התובע טוען כי הוא זכאי לקבל לידיו את הבטוחה שנקבעה בהסכם, 5 מגרשים אשר בבעלות הנתבעת. התובע מפנה בעניין זה להוראת סעיף 5 להסכם לפיה הוא רשאי בכל עת לממש את הבטוחה במקום לפרוע את השיק נשוא ההלוואה.
- הנתבעים דוחים טענה זו וטוענים כי על פי הוראות סעיף 5.1 להסכם עמדה לתובע הזכות להתקשר בהסכם למכירת 5 המגרשים במהלך שנה מיום חתימתו ולכל המאוחר, מספר ימים לאחר הפקדת השיק שניתן לו וככל שזה לא יפרע במועד הנקוב בו. הנתבעים מדגישים כי התובע לא הפקיד את השיק במועד ומאידך גם לא פנה בדרישה לממש את הבטוחה. הנתבעים מדגישים כי אין כל היגיון כלכלי או מוסרי בפרשנות לפיה זכות מימוש חמשת המגרשים תעמוד לתובע ללא הגבלת זמן, בפרט כאשר כיום שווי המגרשים עולה על 3,000,000 ₪.
- בבוא בית המשפט לפרש חוזה עליו לעמוד על אומד דעת הצדדים וכוונותיהם. אומד דעת זה פירושו המטרות, היעדים, האינטרסים והתכנים אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים.
לשון ההסכם היא נקודת המוצא בבוא בית המשפט להתחקות אחר תכלית ההסכם ואומד דעת הצדדים, אולם בכך אין די, ועל בית המשפט להיזקק אף לנסיבות החיצוניות להסכם המאירות את משמעות הטקסט, להנחות היסוד שלו ולמבנהו ולהגיונו הפנימיים. זאת, אף אם לשון החוזה ברורה על פניה.
בהקשר זה, תינתן חשיבות רבה למהותה של העסקה, למבנה המשפטי הכללי שלה ולמטרותיה הכלכליות והחברתיות (ע"א 11081/02 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' קדוש, סעיף 22 לפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה (פורסם בנבו, 25.6.2007); ע"א 6253/03 כפר מל"ל, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית נ' הרמן, סעיף 19 לפסק הדין (פורסם בנבו, 27.6.2005); דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 11.5.2006); ג' שלו דיני חוזים- החלק הכללי, לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי, (פורסם בנבו) דין הוצאה לאור בע"מ, תשס"ה-2005, עמ' 424).
הסכם ההלוואה בענייננו נחתם בטרם נחקק תיקון מספר 2 לחוק החוזים (חוק החוזים (חלק כללי) (תיקון מספר 2), התשע"א-2011, ס"ח 202). לפיכך, לא נדרשת בחינתן של השלכות התיקון על הליך פרשנות ההסכם (ע"א 3313/13 נגר נ' עיריית ראש העין (פורסם בנבו, 22.11.2015)).
בע"א 2706/11 SYBIL GERMANY PUBLIC CO. LIMITED נ' הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ (פורסם בנבו, 04.09.2015), נקבע כי:
"מלאכת פרשנות החוזה נעשית בהליך חד-שלבי, שנועד לחשוף את "תכליתו הסובייקטיבית של החוזה", קרי, את כוונתם, האמיתית, המשותפת, של הצדדים לו, כפי שזו משתמעת מתוך החוזה עצמו ומהנסיבות החיצוניות שאפפו את כריתתו (רע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ, [פורסם בנבו] בפיסקה 15 לפסק דינו של המשנה לנשיאה (כתוארו אז) א' ריבלין (26.2.2012) (להלן: עניין סהר)). בהקשר זה נקבע כי ללשון החוזה ישנו מקום מרכזי בהליך הפרשני האמור, וזאת בשני מובנים עיקריים: ראשית, הלשון היא זו ש"תוחמת את גבולות פרשנותו של הטקסט החוזי", ועל כן אין ליתן לחוזה משמעות שאיננה מתיישבת עם לשונו (ע"א 2232/12 הפטריארכיה הלטינית בירושלים נ' סמיר פארוואג'י, [פורסם בנבו] בפיסקה 14 לפסק דינה של חברתי, השופטת א' חיות (11.5.2014) (להלן: עניין פארוואג'י; עניין סהר, שם). שנית "קיימת חזקה שלפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את המשמעות הפשוטה, הרגילה והטבעית של הכתוב – היא המשמעות האינטואיטיבית הקמה עם קריאת לשון החוזה בראי הקשרו הכללי" (ראו: עניין סהר, שם וההפניות שם). בפסיקה הובהר עוד כי רק בנסיבות שבהן לא ניתן בשום אופן לאתר את אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים, על פי הלשון והנסיבות, רק אז רשאי בית המשפט לפנות לתכליתו האובייקטיבית של החוזה, תוך שהוא נוקט משנה זהירות (שם)" (סעיף 30 לפסק דינו של השופט מלצר).
- בחינת סעיפי ההסכם ולשונם מלמדת כי הצדדים הסכימו להעמיד בטוחה להחזר ההלוואה בדמות 5 מגרשים כאשר הנתבע התחייב כי הנתבעת לא תמכור מגרשים אלו לצד ג' כל עוד לא נפרעה ההלוואה.
עוד הסכימו הצדדים כי התובע רשאי לממש את הבטוחה במקום לפרוע את השיק המוחזק בידו.
- התובע מתאר את האמור בסעיף 5 כ"אופציה לרכישת המקרקעין" והוא חוזר ושונה תיאור זה בכתב התביעה ובסיכומים מטעמו. לשיטתו, ההסכם במהותו הוא אופציה לרכישת המקרקעין, כאשר עמדה לו בכל עת הזכות להודיע על מימוש האופציה ולרכוש את 5 המגרשים בסכום ההלוואה בתוספת מע"מ, או לחילופין לגבות את סכום ההלוואה הקבוע בהסכם ולא לממש את האופציה לרכישת המקרקעין (סעיף 14 לתצהירו).
עיון בהוראות ההסכם מעלה כי הצדדים כלל אינם נוקטים במונח "אופציה" בכל מהלך ההסכם; לא אופציה לרכישת המגרשים ניתנה לתובע אלא הועמדה לו בטוחה בדמות אותם מגרשים. דהיינו הצדדים הסכימו על שיעבוד המגרשים להבטחת פירעון ההלוואה, כך שאת סכום ההלוואה בתוספת הריבית שנקבעה ניתן לפרוע מתוך אותה בטוחה.