הנה כי כן, אף אני סבור כי היה מקום לפניית מילמוס לבית-המשפט כדי שיאכוף על החברה לרשום את העברת המניות על שמה, לאחר שהמשיבים סרבו לעשות כן, לטעמה של מילמוס שלא כדין ושלא כהלכה, לעשות כן.
אפשרות כאמור עולה בבירור מהוראות סעיף 134 לחוק החברות:
”רשום אדם במרשם בעלי המניות בלא שהוא זכאי לכך, או שאינו רשום במרשם האמור אף שהוא זכאי לכך... רשאי בית-המשפט לבקשת הנפגע או כל בעל מניה בחברה לתת כל סעד הנראה לו מתאים, בנסיבות הענין, לרבות תיקון המרשם".
אולם, נזכור כי לחברה אין מרשם של בעלי המניות, והיא לא דאגה לקיים את חובתה ליצור ולנהל מרשם בעלי מניות. המשיבים אוחזים בהעדר מרשם כמוצאים שלל רב, והם מבקשים להיבנות ממחדלה של החברה. באין מרשם, הרי שאין משמעות לרישום בעל המניות לתקופה של ששה חודשים לפני שיגיש בקשת פירוק.
מילמוס ביקשה לרשום את העברת המניות בשמה, ואין נפקא מינה שבשעה שביקשה, וגם היום, אין החברה מנהלת מרשם. אם הסירוב של המשיבים אינו כדין או אינו ראוי, הרי שכל בית משפט סביר היה מורה על הרישום אף בהעדר מרשם. אכן, הצדק מחייב שלא לשלול את זכותה של מילמוס כבעלת מניות לאשר את רישום המניות על שמה. הסירוב נראה לי, למצער, שרירותי ואינו מוצדק, כלל ועיקר.
בא-כוח המבקשת מפנה במסגרת סיכומיו לפסק הדין בע"א 6205/98 מייקל סקוט אונגר ואח' נ' דניאל עופר ואח', תקדין-עליון 2001(2), 299.
סבורני, כי המקרה שם מתאים לעניננו, וכך נכתב שם:
”כלל ידוע, בקשר להגבלות על העברת מניות הוא, כי יש לפרש הגבלות אלה בצורה מצרה, מכיוון שלבעלי מניות יש prima facia זכות להעביר את מניותיהם לכל מי שיחפצו. אין לקצץ בזכות זו על-ידי לשון בלתי ברורה ואימפלקציות מפוקפקות...
למותר לומר שלא הרי דרישת הסכמה כהרי סמכות סירוב; שבסוג המקרים הראשון חייבת שתבוא הסכמה בדירקטוריון להעברה, ובהיעדר הסכמה ימנע העברה, בעוד אשר בסוג המקרים השני חייב שיבוא סירוב. בסוג המקרים השני, אפוא, בהעדר רוב בדירקטוריון כנגד ההעברה - תותר ההעברה" (סעיף 28 לפסק הדין שצורף לסיכומי המבקשת).
אף בעניננו כך. המקרה שלנו הוא מן הסוג השני שעליו מדבר כבוד השופט מ' חשין, שבו אין נדרשת הסכמה להעברת המניות, כי אם יש בו "זכות סירוב", ובהעדר רוב לכך - לא תימנע העברה. דין העברת המניות גם בעניננו היה כי תירשם.
אוסיף, כי התנהגות המשיבים וניהול החברה והכרעות רבות וחשובות המתקבלות בה, בסיועו של בעל מניית ההכרעה, מצביעים בבירור על כך כי מילמוס היא בעלת מניות בחברה, על כל הזכויות והחובות הנובעות מכך (ראו דברי השופט (בדימוס) עלי נתן בישיבת הדירקטוריון מיום 2/12/2001, עמודים 14-15).
- לא אכביר עוד מלים בעניין זה, ולסיכום סוגיה זו אומר, כי אין ספק בלבי, קל שבקלים, כי אם מילמוס היתה פונה לבית-המשפט, בנסיבות אלה, וככל שלא היה עולה נימוק מיוחד לסירוב - דין העברת המניות מן החברות הזרות אליה היה כי תירשם, אף בהעדר מרשם שלא נוצר, אך בשל מחדלי החברה.
ואולם, בקשה זו לא באה, והמבקשת עותרת עתה להורות על הרישום על-ידי בית-משפט זה של פירוק, אגב בקשת הפירוק. סבורני, כי אין זו הדרך הנכונה, וראוי היה לתקוף את ההחלטה מיום 3/8/1997 וכל החלטת סירוב אחרת לרשום את המניות, שבאה אחריה בתקיפה ישירה.