עם סיום העדויות, ניתנו הוראות בדבר הגשת סיכומים בכתב, אשר הוגשו ולאחר עיון באלו, כמו גם בכל החומר והכתבים אשר הונחו בפני, ניתן פסק דין זה.
- כמפת דרכים להמשך אפרט כי נקודת ההתחלה לדיון היא בסוגיית פרשנות ההסכם בין הצדדים. במסגרת זו תיבחן הטענה האם בהתאם להוראות ההסכם, חלה על הנתבעת החובה להגן על זהבי בהליכים אל מול הרגולטור ונוסף על כך, תיבחנה הוראות סעיף 2.6 בכל הנוגע להיקף חובת הציות לכללי הדיון ולהנחיות והכרעות הנהלת התחנה בנושא.
בכלל כך, בכל הנוגע לפרשנות הוראת סעיף 2.6 - תבחנה טענות הנתבעת ולפיהן בהתאם להוראת סעיף 2.6 היה על זהבי לקבל את הכרעתה ולפיה האמירה מהווה הפרת הרגולציה ומשכך - עת סירב לעשות כן והוא עומד בסירובו - הוא מפר את ההסכם; ואל מול זאת, טענת זהבי ובהתאם לה, סמכות הכרעה כאמור אינה מוקנית, אלא שיש לבחון האם תוכן האמירה מהווה אמנם הפרת הרגולציה, ובעניין זה - לטענתו, מדובר באמירה לגיטימית החוסה תחת חופש הביטוי שלו ומשכך, מוגנת. כהמשך לכך, תבחן השאלה האם לפי הוראות סעיף 2.6 להסכם, רשאית הנתבעת - בגדר סמכותה ליתן לתובעים הוראות לפי שיקול דעתה הבלעדי ובכלל כך, בפרט האם רשאית הייתה לדרוש התנצלות וערובות כספיות כתנאי לחזרתו של זהבי לשידור ונוסף על כך, האם הייתה רשאית להשעות אותו, מבלי לשלם לו שכר - כל זמן שלא יסכים לדרישות אלו. בכל הנוגע לסנקציית ההשעיה - תבחן השלכת נקיטה בסנקציה זו - בהבדל מביטול ההסכם במקרה דנן וכן אבחן האם יש בהתנהלות במסגרתה על פניו עד כה לא בוטל ההסכם, כדי להעמיד לתובעים זכאות לתשלום או לפיצוי. במסגרת זו - ככל שתקבע זכאות לתשלום או פיצוי כלשהם - תבחן סוגיית שיעור הנזק ובמסגרתה גם טענת הנתבעת בדבר חובת הקטנת הנזק החלה על התובע.
במנותק מהסוגיות החוזיות תבחנה בסיום גם טענותיו של התובע באשר להפרת זכותו המוסרית, כמו גם טענותיו ולפיהן הוציאה הנתבעת דיבתו.
משבידינו מפת דרכים, נתחיל בצעידה בהתאם לה, פסיעה פסיעה.
פרשנות ההסכם בין הצדדים;
- כאמור, תחילת דרכנו בפרשנות הסעיפים הרלוונטיים במסגרת ההתקשרות בין הצדדים. אשר לכך, הנני מוצאת להעיר הערה מקדימה - בין הצדדים נכרתו שני הסכמים מפורטים. האחד בשנת 1997 והשני בשנת 2007. בשני ההסכמים נוסחו סעיפים 2.6 ו- 2.7 (להסכם משנת 2007( באופן זהה. יחד עם זאת, בסוגיות התמורה, תניית איסור התחרות והתניות הנוגעות לביטול ההסכם - קיימים הבדלים בנוסחי ההסכמים (אשר שוקפו לעיל בסעיף 2 לפסק הדין). בהמשך לחתימה על ההסכמים, כאמור, לאחר החתימה על ההסכם משנת 2007, הוארך תוקפו של הסכם זה מספר פעמים (כמפורט בסעיף 3 לעיל). בכל המקרים בהם הוארך תוקפו של ההסכם, נקבע מפורשות כי ההסכם המוארך הוא זה משנת 2007. בנסיבות אלו, הרי שלגישתי נקודת מוצא לדיון היא כי ההוראות התקפות בכל הנוגע להתקשרותם של הצדדים הן אלו אשר נקבעו בהסכם משנת 2007. זאת בנסיבות בהן אמנם הסכם זה הוארך בפעם האחרונה עד ליום 31/3/19 ואולם, הוא האחרון אשר עמד בתוקפו ומשכך, בהתאם לדין הוא זה ההופך להסכם ללא תקופה קצובה החל על יחסי הצדדים (ע"א 1628/13 חברת חלקה 184 גוש 6217 בע"מ נ' אילנה ליליאן לוי , בפסקה 39 (19.08.2014( (להלן: "עניין חברת חלקה"(). לשם שלמות היריעה אציין בהקשר זה כי הצדדים לא היו עקביים באשר להפניותיהם לסעיפי ההסכמים הרלוונטיים, כאשר בחלק מהמקרים הפנו לסעיפי ההסכם משנת 1997 ובחלק מהמקרים לסעיפי ההסכם משנת 2007. כפי שהקדמתי וציינתי, בכל הנוגע לסעיפים הנוגעים לציות לכללי הרגולציה (סעיף 2.4 להסכם משנת 1997 וסעיף 2.6 בהסכם משנת 2007( ובאשר לסעיף הנוגע לייצוג המשפטי (סעיף 2.5 להסכם משנת 1997 וסעיף 2.7 בהסכם משנת 2007( - נוסחי הסעיפים הם זהים בשני ההסכמים ומשכך, בהקשר לאלו, אין חשיבות לשאלה לאיזה מההסכמים הפנו הצדדים. יחד עם זאת, כאמור שונים הם פני הדברים באשר לסעיפים בהם קיים הבדל בנוסח, באשר לאלו - הנני סבורה כאמור כי ההסכם הרלוונטי הוא ההסכם משנת 2007 ובהמשך תפורטנה המשמעויות הנובעות מכך.
- משהאמור הובהר, ניתן לפנות לבחינת הדברים לגופם ולזו אקדים סקירה נורמטיבית קצרה באשר לסוגיית פרשנות חוזים. סוגית פרשנות חוזים והאופן בו יש לפרש חוזים, העסיקה ומעסיקה את הפסיקה ואת המחוקק ובמהלך השנים חלו בהקשר אליה התפתחויות. אשר לכך, כריכוז המקדים סקירה קצרה להלן, אציין כי לאורך השנים, התקיימה מעין תנועת מטוטלת בשאלה למי תינתן בכורה בפרשנות חוזים - האם ללשון חוזה או לנסיבות כריתתו. נקודת ציון מרכזית באשר לכך, מצויה בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום בע"מ פ"ד מט(2( 265 (להלן: "עניין אפרופים"). באותו העניין נעה המטוטלת לכיוון הנסיבות החיצוניות ונקבע בתמצית, כי בהתאם להוראות סעיף 25(א( לחוק החוזים, אמת המידה המרכזית לפרשנות חוזה היא אומד דעתם של הצדדים לחוזה שהוא: "המטרות, התכליות, היעדים והאינטרסים (הסובייקטיביים, אשר מצאו ביטוי חיצוני( אשר הצדדים ביקשו (במשותף( להגשים באמצעות החוזה. אומד דעת זה יכול שישתמע מתוך החוזה, ויכול שישתמע מתוך הנסיבות." (שם. בפסקה 16 לפסק דינו של המשנה לנשיא ברק (כתוארו אז(). קרי נקבע כי חוזה יש לפרש ראש וראשונה לפי תכליתו הסובייקטיבית - לפי כוונתם המשותפת של הצדדים לחוזה, כפי שזו עולה מנוסחו ומנסיבות כריתתו אשר יש לבחון ביחד ולא לחוד. עוד נקבע בהלכת אפרופים, כי ככל שלא קיימת אפשרות לקבוע את תכליתו הסובייקטיבית של החוזה על ידי התחקות אחר כוונת הצדדים, הרי ששומה על בית המשפט לפרש את ההסכם לפי תכליתו האובייקטיבית, קרי באופן המשלב בין לשון החוזה עם "המטרות, האינטרסים והתכליות שחוזה מהסוג או מהטיפוס של החוזה שנכרת נועד להגשים. התכלית האובייקטיבית מוסקת מתוך "אופיה ומהותה של העיסקה שנקשרה בין הצדדים..."(שם. בפסקה 18). ולבסוף נקבע כי ככל שלאחר בחינת לשון החוזה והנסיבות החיצוניות, קיימת התנגשות בין הלשון לבין הנסיבות - הרי שיד הנסיבות היא העליונה.
- על הלכת אפרופים נמתחה ביקורת בפסיקה והיא אף הובילה לתיקון ראשון לסעיף 25(א( לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"( ולחקיקת תיקון מספר 2 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. תיקון זה לחוק החוזים נכנס לתוקפו בשנת 2011 ומשכך, אציין כבר עתה, כי הוראותיו אינן חלות על המקרה דנן, אלא שעל המקרה דנן ממשיכה לחול ההלכה כפי שנקבעה בעניין אפרופים ופיתוחיה בהתאם לפסיקה (ראו ע"א 7649/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (20/11/19( (להלן: "עניין ביבי כבישים"), בפסקה 11 לפסק דינו של כב' השופט שטיין; ע"א 3375/06 קמטק מערכות בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 10 לפסק דינו של כב' השופט (כתוארו אז( פוגלמן (22.3.2011(; ע"א 1062/09 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' בינר, פסקה 12 לפסק דינה של השופטת (כתוארה אז( נאור (23.3.2012(; ע"א 3894/11 דלק - חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' ניר בן שלום, סו(2(544, פסקה 6 לפסק דינו של השופט ג'ובראן (6.6.2013( (להלן: "ענין דלק"(). יחד עם זאת, לשם שלמות הסקירה, אציין כי לאחר תיקון סעיף 25, קבע סעיף זה כי:
"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו".
- לאחר תיקון סעיף 25 (א), עת נדרש בית המשפט העליון שוב לסוגיית פרשנות חוזה וליישוב בין נוסחו העדכני של סעיף 25 עם הקביעות בעניין אפרופים, חיווה כבוד השופט סולברג בעניין דלק, בפסקה 19 דעתו, באשר לאופן בו יפורש סעיף 25 לחוק החוזים מכאן ואילך כדלקמן:
"המטוטלת נעה מן הדגש על הלשון, אל עבר הנסיבות; בהמשך כרכה אותם יחדיו; וכעת שוב עולה קמעא משקלה של הלשון. דרך הכלל היא כי לצורך פרשנות חוזים "אחוז בזה (בלשון( וגם מזה (נסיבות העניין( אל תנח את ידך". ברם, לטעמי, ההיסטוריה החקיקתית, לשון סעיף 25(א( הנ"ל לחוק החוזים, ומדיניות משפטית ראויה, מחייבים גם זאת: ככל שהחוזה ברור יותר מתוכו, על-פי לשונו, פוחת משקלן של הנסיבות החיצוניות, עד כי, לעיתים, נדירות, תזכה הלשון למעמד בלעדי."
- בית המשפט העליון שב ונדרש לסוגיית פרשנות חוזים בעניין ביבי כבישים. אציין כי באותו העניין - בדומה לענייננו נדון הסכם אשר נחתם קודם למועד תחולת התיקון השני לחוק החוזים ומשכך - בדומה לענייננו - נקודת המוצא לדיון, הייתה תחולת הלכת אפרופים באשר לפרשנותו. באותו העניין, חידד בית המשפט העליון את ההתוויות הרלוונטיות לשם בחירת אופן הפרשנות של חוזים לפי סוגים שונים. זאת משכלל שופטי ההרכב הסכימו, כנקודת המוצא לשם הצורך בקביעת ההתוויות, כי: "לא כל החוזים נולדו שווים" (פסקה 12 לפסק דינו של כב' השופט שטיין, אליו הצטרף גם כב' השופט פוגלמן ופסקה 1 לפסק דינו של כב' השופט גרוסקופף).
בשים לב לנקודת המוצא כאמור, סבר כבוד השופט שטיין כי יש לנקוט בגישות פרשניות שונות באשר לחוזים שונים, בשים לב לרמת הפירוט של החיובים והזכויות במסגרתם והבחין בין חוזה פתוח (באשר אליו הדגש יהיה על הנסיבות( לבין חוזה סגור (בו תינתן בכורה ללשון). כב' השופט גרוסקופף סבר מצדו כי ההבחנה המרכזית הרלוונטית לעניין פרשנות הסכמים, קשורה למיהות המתקשרים ולאופי ההסכם. אשר לכך, בכל הנוגע למיהותם של המתקשרים בחוזה - נקבע כי יש להבחין בין עוסק שהוא מתקשר מתוחכם, המנהל עסקים ומיוצג היטב מהבחינה המשפטית בעת ההתקשרות, לבין אדם פרטי שהוא אדם מן הישוב, שלרוב אינו מיוצג היטב מהבחינה המשפטית. נוסף על כך ובכל הנוגע לאופי ההסכם, נקבע כי יש לבחון לאיזה מבין שלוש קטגוריות התקשרויות חוזיות משתייך החוזה הרלוונטי -האם מדובר בחוזה עסקי שהוא חוזה שכל הצדדים לו הם עוסקים; חוזה פרטי שכל הצדדים לו הם בני אדם פרטיים; או חוזה צרכני שמהצד האחד לו עומדים עוסקים ומהצד השני עומדים בני אדם פרטיים. לשיטתו של כב' השופט גרוסקופף, דיני הפרשנות שיש להפעיל ביחס לכל אחד מסוגי החוזים אינם זהים, זאת הואיל ובעיצוב דיני הפרשנות יש לתת את הדעת לתכליות השונות שברצוננו לקדם באשר לכל חוזה. לעניין זה הבחין כב' השופט גרוסקופף בין שלוש תכליות שונות: "התכלית האחת צופה פני עבר, ועניינה בהגשמת רצון הצדדים בעת כריתת החוזה (להלן: "הגשמת רצון הצדדים"(; התכלית השנייה צופה פני הווה, ועניינה במתן פרשנות שתכבד את ערכיה של שיטת המשפט, כגון חלוקה צודקת וראויה של התמורות החוזיות (להלן: "כיבוד ערכי השיטה"(; התכלית השלישית צופה פני עתיד, והיא מבקשת לשכלל את הבסיס המשפטי ליצירת התקשרויות עתידיות, באמצעות יצירת מערכת כללים משפטיים יעילה המסייעת לצדדים לעשות שימוש במכשיר החוזי (להלן: "שכלול ההתקשרות החוזית"("