"ולגבי העורך הראשי, יש, אם אתה שואל אותי שאלה משפטית אז אני אשיב לך בצורה המשפטית, יש גם נוהג, נוהג ענפי ונוהג בין הצדדים, והנוהג הענפי בענף התקשורת הוא שהעורך הראשי כשמו כן הוא, עורך ראשי. רשאי לערוך את התכנים בהתאם להבנתו. עכשיו צריך להבין שרדיו הוא קצת שונה מהעולם של עיתון, של עיתון של פעם בעיקר, שבו הטקסט היה מגיע מהכתב אל העורך והעורך היה אכן עורך אותו. ברדיו שהוא מדיום של שידור חי רוב הזמן, חלק מהעריכה מתבצעת בדיעבד. וזה מקרה קלאסי של עריכה בדיעבד, בדיוק כמו שהיה המקרה הקודם. עכשיו לא היה פה שום דבר שונה מההתנהלות מול נתן במקרים קודמים ומול המון שדרים אחרים עד עצם היום הזה.
כב' הש' ביבי: אז האינסטנציה של העורך הראשי כאחראי על חופש הביטוי והיקף חופש הביטוי היא משהו שנלמד לדידך מכוח נוהג? כי אתה נותן לו בעצם, אתה אומר, לא סתם העורך הראשי, הוא בעצם האינסטנציה הסופית מבחינת התחנה.
העד, עו"ד סומר: יש גם פסיקה בנושאים האלה גברתי, "
בדומה העיד עו"ד סומר בשורות 25-28 בעמוד 15:
"העד, עו"ד סומר: מי שקובע בעיניי בתוך כלי שידור את גבולות חופש הביטוי הפנימיים זה העורך הראשי של התחנה. או-קיי? זאת תפיסתי. ומעליו הרגולטור. מכיוון שמדובר בכלי שמפוקח ברגולציה. גם הרגולטור וגם העורך הראשי של התחנה קבעו במקרה הזה שהאמירה חרגה מגבולות חופש הביטוי."
- אציין כי על אף שכאמור בעדותו העיד עו"ד סומר כי קיימת פסיקה ובה גילום לנוהג ובהתאם לו, העורך הראשי יהא זה אשר יחליט האם אמירה מפרה או לא מפרה את הוראות הרגולציה, הרי שבמסגרת סיכומיה לא הפנתה הנתבעת לעניין זה ולו לפסק דין אחד. יתרה מכך, בדיקת הפסיקה מלמדת כי במסגרתה, נקבעה אמנם סמכותו של העורך באשר לתכנים או לתכניות מראש ואולם, לא קיימת במסגרת ההלכה הפסוקה, כל קביעה ובהתאם לה - מוסמך העורך להכריע בדיעבד, באשר לשאלה האם הוראה מפרה את הוראות הרגולציה ובהלימה לכך כי השדרן הפר את הוראות הרגולציה ואת הוראות ההסכם בינו לבין התחנה - כפי הנסיבות במקרה דנן. כך לסוגיית היקף סמכותם של העורך הראשי ותחנת שידור, נדרש בית המשפט העליון בבג"ץ 8707/08 דוד אלהרר נ' יצחק טוניק - מפקד גלי צה"ל, בפסקה 22 (30.06.2010). באותו העניין נדון מקרה בו הנהלת גלי צה"ל החליטה להוריד תכנית מלוח השידורים והציעה למגיש התכנית משבצת שידור אחרת. הנסיבות - שונות מהמקרה דנן ויחד עם זאת, ניתן ללמוד מהן על ההתוויות באשר ליחסי התחנה והשדרן. כך באותו העניין, נקבע על ידי בית המשפט העליון כי:
"הנהלת גלי צה"ל היתה רשאית, במסגרת סמכויותיה, להביא לשינוי בתפיסת מבנה השידורים, לערוך שינויים והסבה של תכניות, ואף להחליף מגישי תכניות, כדי לרענן את תכניות השידורים, ואף להביא רוח חדשה ואחרת במבנה התכניות וסגנונן. בידה של ההנהלה היה לשנות את דרך עיצובן של התכניות מבחינת התכנים, הסגנון, הגישה, הטעם, סדרי העדיפויות, והמינונים. שינוי אופייה של תכנית ערב יום שישי הונחה משיקול ענייני, והרעיון לעצב תכנית אקטואליה חלופית שתתבסס על דו-שיח בין שני אנשים או יותר, גם הוא שיקול מקצועי סביר המתבסס על טעמים שלגופם של דברים. העותר, משיקוליו הוא, סירב לקבל את דין ביטול תכניתו, וכפר במרותו של הגורם המקצועי הממונה עליו, שלו נתונה סמכות ההחלטה. דחיית החלופות שהוצעו לו על אתר, ופתיחה בחזית עימות פומבית עם התחנה וראשיה, תוך ניצול המיקרופון הציבורי והתקשורת הכתובה להשמצתם ולפגיעה בכבודם, הן עצמן עשויות היו לשמש עילה להפסקת הקשר המקצועי של התחנה עמו. אולם גם בנסיבות מורכבות אלה, היתה הנהלת התחנה נכונה, בכפוף להתנצלות, ליצור המשכיות מסויימת בהעסקת העותר, שתאפשר לו להשתלב בשידורי התחנה במתכונת כזו או אחרת בעתיד, אך הוא סירב לכך. בנסיבות שנוצרו, לא היתה כל חובה על התחנה ועל מפקדה להמשיך להעסיק את העותר במסגרת שידורי התחנה, בכל הקשר שהוא."