"עו"ד אברמוב: לפני אותו האירוע גם הושעתה גם כן נכון זו לא השעיה לא הייתה השעיה הראשונה שלך.
העד, מר זהבי: אם אתה אומר אני בטוח שאתה צודק.
עו"ד אברמוב: ואתה עשית משהו עם ההשעיות הקודמות אתה שיתפת פעולה עם הרדיו?
העד, מר זהבי: תגיד לי איזה השעיות ואני אומר.
עו"ד אברמוב: אני אלך להשעיה הכי קרובה, השעיה בעקבות פרשת יושבי אולפן 14.
העד, מר זהבי: אני התנצלתי והשעייה כלא הייתה.
עו"ד אברמוב: תודה.
העד, מר זהבי: ללמדך שמבחינתי כשצריך להתנצל התנצלתי."
- אלא שהמקרה לפנינו אינו מקרה בו קיימת הסכמה, אלא מקרה בו לא קיימת הסכמה והשאלה היא האם יכולה הייתה הנתבעת להשעות את זהבי לאורך זמן עד שיקיים אחר דרישותיה. בנסיבות אלו הרי שבניסיון העבר אין כדי להצביע על תשובה לשאלה זו כטענת הנתבעת. משכך, אבחן טענתה השנייה של הנתבעת ובהתאם לה, השעיה מהווה במקרה דנן סנקציה חריפה פחות מביטול. אשר לכך, העיד עו"ד סומר בשורות 32-35 בעמוד 10 כי:
"העד, עו"ד סומר: הסברתי אדם שהפר הפרה יסודית את ההסכם באופן שעל פי האמור בהסכם ועל פי דיני החוזים מותר לבטל את ההסכם. אם מותר לבטל את ההסכם רגע לפני, זה צעד דרסטי מאוד. רגע לפני שאתה מבטל אתה יכול רגע לעצור. לעשות הפסקה. כך נראה לי שנכון."
גם טענתה זו של הנתבעת ולפיה מדובר בסנקציה חריפה פחות - אינני מוצאת לקבל, ההיפך כפי שיפורט להלן, הנני סבורה כי מדובר בסנקציה חריפה יותר - הן לאור הוראות ההסכם האוסרות על תחרות לפרק זמן הנמנה ממועד ביטול ההסכם והן, הואיל ובתקופת ההשעיה לא שילמה הנתבעת לזהבי את שכרו. יתרה מכך ולמעלה מן הדרוש, כפי שיפורט להלן, הנני סבורה כי מתוך העדויות עולה ברורות כי בחירה באופציה זו של השעיה ולא בטלות החוזה, נעשתה מתוך אינטרסים של הנתבעת ולאו דווקא מתוך רצון לשמור או להגן על זהבי, על ידי נקיטה בסנקציה חריפה פחות.
- כך וראשית, במסגרת סעיף 5.2 להסכם בין הצדדים משנת 2007 (אשר הובא כלשונו במלואו בסעיף 2 לפסק הדין), נקבע מפורשות כי התובעים מתחייבים כי במהלך תקופת ההסכם וכן למשך תקופה של 6 חודשים לאחריו - לא ייקחו כל חלק בתכנית רדיו במתכונת דומה או זהה לזו המשודרת בהתאם להסכם - קרי לא יתחרו בנתבעת. עוד נקבע בסעיף זה כי בגין תקופת אי התחרות תשלם הנתבעת לתובעים את התמורה החוזית. זאת ועוד, בסיפא לסעיף זה נקבע כי לנתבעת בלבד תהיה האפשרות לקצר את תקופת אי התחרות וככל שתודיע על קיצור התקופה - לא תישא בתשלום התמורה או תהיה חבה בתשלום התמורה רק בגין התקופה המקוצרת.
מהאמור עולה ברורות ראשית כי על התובעים חלה חובה שלא להתחרות בנתבעת, נוסף על כך כי חובה זו ממשיכה לחול למשך פרק זמן של ששה חודשים ממועד ביטול ההסכם ויתרה מכך, כי לתובעים עצמם אין אפשרות לקצר את תקופת אי התחרות, אלא שזכות זו מצויה בידי הנתבעת. בנסיבות אלו, כאשר הנתבעת בחרה להשעות את זהבי ולא להודיע על ביטול ההסכם, על פניו חלה תניית אי התחרות בשל המשך ההסכם ובצד זאת, הואיל וההסכם לא הסתיים - לא מתחילה להימנות תקופת ששה החודשים שמתחילה לאחר תום ההסכם.