בנסיבות אלו, אינני סבורה כי ניתן להתייחס אל השעיה כאל סנקציה פחותה מביטול, הואיל ובתקופת ההשעיה לא רשאים התובעים להתחרות בנתבעת ויתרה מכך, כפועל יוצא מכך, שההסכם לא בוטל, אף לא מתחילה הספירה לאחור של תקופת אי התחרות.
- זאת ועוד, אין חולק כי בכל תקופת ההשעיה לא שילמה הנתבעת לתובעים שכר כלשהו. מחדלה מתשלום שכרם של התובעים צורם ביתר שאת, בשים לב לכך שכפי העולה מהמתואר לעיל - ככל שהייתה הנתבעת מודיעה על ביטול ההסכם, הרי שהיה עליה לשלם לתובעים את שכר העבודה בכל תקופת תחולת תניית אי התחרות (או להודיע על כך שהיא מוותרת על תקופה זו ואז להימנע מתשלום שכר). אלא שהנתבעת לא הודיעה על ביטול ההסכם, בהלימה לכך, כאמור לא נכנסה לתוקפה תניית אי התחרות ובנוסף על כך, אף לא נכנסה מחויבותה של הנתבעת לשלם לתובעים שכר בגין כל תקופה זו. בכל הנוגע לתשלום שכר בתקופת השעיה, אציין כי במסגרת עדותו, לא ידע עו"ד סומר להשיב על השאלה האם בעבר שולם שכר לתובעים שכר בתקופת ההשעיה (ראו - עדותו משורה 39 בעמוד 12 ועד לשורה 2 בעמוד 13). יתרה מכך, מחדלה של הנתבעת מתשלום שכר בתקופת ההשעיה, מנוגד לנוהג החל במקומות בהם מוסדר מוסד ההשעיה בחוק - שם, נקבעו מנגנונים מאזנים ובכלל כך, תשלום שכר (ולו חלקי( לעובד בהשעיה. כך, למשל, סעיף 49 לחוק שירות המדינה (משמעת( קובע כי לעובד שהושעה תשולם במהלך שלושת חודשי ההשעיה הראשונים מחצית ממשכורתו הקובעת בלבד, ולאחר מכן משכורתו המלאה, בכפוף להתאמות וקיזוזים בגין הכנסות מעבודות חוץ. הסדר דומה של תשלום זמני בשיעור מחצית השכר קיים גם בסעיף 163ד' לחוק הספנות (ימאים), תשל"ג-1973. זאת ועוד, בדיני עבודה, מקום בו המעסיק יצר באופן חד צדדי מצב ביניים של השעיה ללא מקור נורמטיבי המסמיך אותו לעשות כן נקבע כי המעסיק אינו פטור מתשלום שכרו המלא של העובד עבור התקופה שבה העמיד עצמו לרשות העבודה. כך, בדב"ע (עבודה ארצי( 2-26/שם ל' גליקמן בע"מ - יעקב נוימן (16.3.1981), קבע בית הדין הארצי לעבודה כי:
" "השעיה" של עובד אינה "דרך המלך" ביחסי עובד-מעביד, אלא כשהיא מעוגנת בחוק, בהסכם קיבוצי או בהסכם אינדיבידואלי. פירוש הדבר, שבאופן רגיל הברירה בידי המעביד לפטר עובד או להעבידו, ואין הוא רשאי ליצור באופן חד צדדי מעין מצב ביניים של "לא יום ולא לילה", ולהיות פטור מלשלם לעובד שכר, בתוך התקופה של מצב-הביניים." (שם. בפסקה 2 בעמוד 6 לפסק הדין).
- יתרה מכך, מתוך העדויות עלה ברורות, כי הנתבעת בחרה שלא לסיים עם זהבי את ההסכם, בכוונת מכוון ועל מנת להשאיר לה את האופציה להחזירו לשידור. עוד עלה כי התנהלותה זו של הנתבעת נבעה מסברתה ובהתאם לה יש לה תועלת מקישור שמו של זהבי לתחנה.
כך, העיד צלקובניק בשורות 12-15 בעמוד 93: