לכך יש להוסיף כי במסגרת חקירתו של זהבי התחוור כי בניגוד למצג שהוצג על ידו באופן עקבי בתביעה ובתצהירו - בהארכת ההסכם האחרונה בין הצדדים הופחת סכום התמורה לסך של 25, 000 ₪. כך, בשורות 18-23 בעמוד 53, העיד זהבי:
"עו"ד אברמוב: אז אני אשאל אותך שוב תסכים איתי שבשנת 2018 ירדת מ-4 תוכניות לשתי תוכניות? לפי מה שכתוב בהסכם?
העד, מר זהבי: אני מניח שכן.
עו"ד אברמוב: תסכים איתי גם בבקשה שהתמורה הכספית שעוגנה בתוספת הזו להסכם הייתה בסך של 25, 000 שקלים.
העד, מר זהבי: אני מניח שכן."
כן העיד זהבי בשורות 6-8 עמוד 54:
"עו"ד אברמוב: 50 אלף שקלים בחודש בעוד ההסכם האחרון שאתה חתום עליו הוא על 25, 000 שקלים ואני מבקש שתסביר את ה, תסביר את העניין הזה.
העד, מר זהבי: אני מניח שאולי יש פה טעות שצריך לשאול את עוה"ד שלי."
במסגרת סיכומיהם טענו התובעים כי מדובר בהפחתה מטעמים בריאותיים, אשר הייתה לתקופת זמן מוגבלת ואשר הסתיימה עם סיום ההארכה בה הופחת הסכום - קרי ביום 31.3.19 (לפירוט בדבר הארכת הסכם זה ראו סעיף 3 לפסק הדין). הסבר זה אינני מוצאת לקבל מפאת שניים - ראשית, הואיל ומדובר בהסבר כבוש - אשר הועלה לראשונה בסיכומים, שעה שבמסגרת תצהירו לא התייחס זהבי כלל לנושא הפחתת השכר וקל וחומר שלא הסבירו ובמסגרת עדותו, לא היה בפיו הסבר לפער. שנית, הואיל וההסכם במסגרתו הופחת סכום התמורה היה ההסכם האחרון שנחתם בין הצדדים. בנסיבות אלו, חזקה היא כי הוראות אלו הן אלו שהמשיכו לעמוד בתוקפן בתקופה בה לא היה הסכם בין הצדדים. ולבסוף בהינתן שהתובעים לא הציגו כל ראייה ובהתאם לה לאחר תום תקופת הסכם זה שולם להם סכום גבוה יותר.
מהמתואר עולה כי התובעים לא היו עיקביים בסכום הנתבע וכן, אין חולק כי התחוור במסגרת ההליך שבתקופה האחרונה בה חל ההסכם בין הצדדים שולמה לתובעים תמורה בסך 25, 000 ₪. אלא שעל אף האמור לא מצאתי לקבוע כי התובעים לא הוכיחו נזק כלל והנני סבורה כי אין באי העקביות בטענותיהם כדי לשמוט לחלוטין את הקרקע תחת טענתם של התובעים לקיומו של נזק ולמנוע פסיקת נזק בשיעור אשר הוכח במסגרת ההליך. זאת ראשית הואיל ואינני מוצאת לקבל את טענות הנתבעת ולפיהן הנזק לא הוכח כלל, בהינתן שהוצגו ראיות המלמדות על כך שהתמורה החוזית עליה הסכימו הצדדים עמדה על 25, 000 ₪. תמורה זו נתמכה על ידי התובעים בהסכמים הכתובים בין הצדדים - בהם לא כפרה הנתבעת. לכך יש להוסיף כי הנתבעת מצדה - לא זו בלבד שלא כפרה בתוכן החוזים ובתמורה הנקובה בהם, אלא שאף לא הציגה מצדה כל ראייה המלמדת כי היא לא שילמה לתובעים את התמורה הקבועה בהסכמים. זאת ועוד, בכל הנוגע לטענת הנתבעת ובהתאם לה התובע טען לראשונה בתצהירו המשלים לנזק נמשך, לא מצאתי בה ממש בשים לב לכך שבסעיף 5 לכתב התביעה טען התובע לנזק בסך 2, 635, 500 ₪ בגין "נזק שגרמה הנתבעת בהפרת החוזה כפי שיפורט להלן באופן שמנעה למעשה מהתובעים להמשיך ולהתפרנס". קרי, כבר במסגרת כתב התביעה עתרו הנתבעים לנזק נמשך הנובע מכך שהתנהלותה של הנתבעת מנעה מהם להמשיך ולהתפרנס. לכך יש להוסיף כי לבד מטענה ובהתאם לה, טענות התובעים בדבר נזק נמשך מהוות הרחבת חזית, לא העלתה הנתבעת בסיכומיה כל טענה באשר לאופן בו נערך התחשיב על ידי התובע - קרי במענה לטענת התובעים ולפיה את סכום התמורה החודשית יש להכפיל ב - 27 חודשים, שהם החודשים אשר חלפו ממועד השעיית זהבי ועד למועד חתימת תצהירו המשלים. לכך יש להוסיף כי לגישתי, כל זמן שבו נותר זהבי במעמד "מושעה", היה על הנתבעת לשאת בתשלום שכרו ומשלא עשתה כן ועד למועד בו יבוטל ההסכם - זכאי אמנם זהבי לתשלום התמורה החוזית. יחד עם זאת, בשים לב לכך שבסיכומיהם עתרו התובעים רק לנזק עד למועד התצהירים, אינני מוצאת לפסוק לו נזק בגין תקופה מעבר לכך.
- חובת הקטנת הנזק - כאמור מוסיפה הנתבעת וטוענת כי התובעים אינם זכאים לתשלום הנתבע על ידם, הואיל ולא עמדו בחובת הקטנת הנזק החלה עליהם. טענתה זו של הנתבעת מושתתת על הוראות סעיף 14(א( לחוק החוזים תרופות, המטיל על הנפגע את החובה לנקוט אמצעים סבירים להקטנת הנזק, זאת מן הזמן שנודע לו על הפרת החוזה או ממועד קרוב לו. במסגרת הפסיקה, נקבע כי סבירות האמצעים תבחן על פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה (ע"א 195/85 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' ז'אק סוראקי, מב(4( 811; ע"א 7298/10 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' אחד העם מזון והשקעות בע"מ, בפסקה 46 (09.07.2012().
אציין כי במקרה דנן הנזק מתמקד בתשלום התמורה החודשית הקבועה בהסכם בגין חודשי העבודה ממועד השעיית זהבי. לסוגיה דומה לענייננו, נדרש בית המשפט העליון בע"א 3437/93 אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' יואל אדלר, נד(1( 817 (להלן: "עניין אדלר"), שם דובר בתשלום לחבר אגד מכוח חברותו. בית המשפט העליון הדגיש כי אמנם לא מדובר ביחסי עבודה ואולם, כי ניתן להקיש בנוגע לתשלום זה מהקביעה הנסבה על תשלום שכר עבודה לעובד אשר נקבע בדיעבד כי פוטר שלא כדין - היקש זה, מתאים לגישתי גם בענייננו. משכך, אביא את קביעות בית המשפט העליון באותו הענין: