" ניתן לכאורה לדמות את מצבו למצבו של עובד שפיטוריו בטלים וחוזה העבודה שלו הוכר כבר-אכיפה. וככלל, מקובלת עליי קביעת בית-הדין הארצי לעבודה, כי "אין להרחיב את הוראות סעיף 14 לחוק החוזים (תרופות( במלואן על מקרה בו פוטר עובד שלא כדין, ופיטוריו בוטלו" (דב"ע מז/154-3 מדמוני - המועצה המקומית נתיבות [13], בעמ' 149). טעמו של כלל זה הוא ברור: אם המעביד נמנע שלא כדין מהעסקת העובד, בעוד העובד מוכן ומזומן לעבוד, זכאי העובד לקבלת מלוא שכרו, ואין לחייבו לשקוד על השגת עבודה אחרת. ובנסיבות רגילות עשוי כלל זה לחול גם על חבר אגודה שיתופית, שהאגודה נמנעה, שלא כדין, מלהעסיקו."
לשם שלמות היריעה אציין כי בצד קביעה זו הוסיף וקבע בית המשפט העליון בעניין אדלר, כי על אף שהנטל להקטנת הנזק אינו חל ישירות במקרה בו נתבע סעד האכיפה, הרי שזכותו של הנפגע לעתור לקיום החוזה כפופה לחובתו הכללית להשתמש בזכויותיו החוזיות בתום לב (מכוח סעיף 39 לחוק החוזים). חובה זו לנהוג בתום לב עשויה לכלול, בנסיבות מתאימות, גם דרישה לנקוט אמצעים סבירים להקטנת הנזק ולא לשבת בחיבוק ידיים, במיוחד כאשר ברור לנפגע כי אכיפת החוזה אינה אפשרית או אינה סבירה עוד (שם. בסעיף 23 לפסק הדין).
לבסוף, נקבע בפסיקה כי נטל השכנוע להוכחת אי-עמידה בנטל הקטנת הנזק מוטל על המפר. המפר נדרש להראות כי הנפגע יכול היה באמצעים סבירים למנוע או להקטין את הנזק, ואף להוכיח בכמה היה הנזק מופחת אילו פעל הנפגע באופן סביר (ראו - ע"א 1229/97 איי.אמ.איי. - שיווק והשקעות בינלאומיים בע"מ נ' ע.ר.מ. רעננה לבניה והשכרה בע"מ, נג(4( 657(
מן הכלל אל הפרט - במקרה דנן טוענת הנתבעת כי התובעים יכלו להקטין את נזקם על ידי הודעה בדבר בטלות החוזה ומציאת עבודה אחרת. במסגרת חקירתו הסביר התובע מדוע לא עשה כן. כך בשורות 17-29 בעמוד 57, העיד זהבי:
"עו"ד אברמוב: תגיד לי בבקשה מה מנע ממך לסיים את המצב ביניים הזה ולהגיד אני לא מוכן להמשיך את ההתקשרות איתכם אתם הפרתם אותה כמו שאתה טוען ולעבור הלאה. למה אתה לא עשית את הפעולה הפשוטה הזו ואמרת לא רוצה יותר לא מחכה, לא מתאים לי להיות מושעה, למה? חודש חודשיים שנה למה? הרדיו פונה אליך אומר לך בוא תתנצל אתה לא רוצה אז למה אתה לא אומר אז לא רוצה,
העד, מר זהבי: נדמה לי שאני קשור בחוזה ואני עדיין עובד לטעמי. אני עדיין על הפי רול אמור להיות ממשיכים לפרסם שאני מופיע.