הנתבעת מוסיפה וטוענת כי זהבי הפר חובותיו לפי סעיף זה באופן כפול - ראשית, בעצם השמעת האמירה הקיצונית המפרה את הוראות הדין והרגולציה; ושנית, בסירובו המוחלט לקבל את "הנחיית והכרעת ההנהלה" ולשתף פעולה לצורך תיקון ההפרה.
- אשר לתוכן האמירה, פותחת הנתבעת ומפנה לכך שהאירוע נשוא הדיון לא נולד בחלל הריק, אלא שהנתבעת מפנה לאירוע הקודם אשר ארע ביולי 2022 בו איחל זהבי איחולי שריפה ומוות ליושבי אולפן ערוץ 14. לטענת הנתבעת דובר באמירה המהווה חציית קו אדום הן מבחינת התחנה והן מבחינת הרגולטור. משכך, באותו מקרה נאלצה התחנה לנקוט באמצעים חמורים ובכלל כך השעיית זהבי - אשר לא הביע כל התנגדות להשעיה - פרסום גינוי ובסופו של יום התנצלות על ידי זהבי בעת שחזר לשידור.
נטען כי חודשים לאחר מכן, אמר זהבי את האמירה נשוא הדיון, שאינה ביקורת פוליטית, אלא שזהבי בחר לתקוף סמל דת מובהק (תפילין( ולחברו לאיחולי התאבדות על ידי תלייה. הנתבעת מבהירה כי חומרת האמירה נלמדת לא רק מהסערה הציבורית הנרחבת שעוררה, אלא גם מעמדת הרגולטור, אשר קבע באופן נחרץ כי מדובר בהפרה חמורה של כללי האתיקה והטיל על התחנה קנס כספי משמעותי בסך 29, 000 ₪ (נספח 23 לתצהיר זהבי). הנתבעת מוסיפה וטוענת כי טענת התובע כאילו כיוון את דבריו רק ל"נציגי ציבור" אינה מקהה מחומרת הדברים ומחובתה של הנתבעת, הפועלת מכוח זיכיון ציבורי, למנוע מתן במה לאיחולי מוות והתאבדות בשידוריה. נטען כי בנסיבות אלו הפר זהבי את חוקי הרגולציה באמירתו.
- יחד עם זאת, מדגישה הנתבעת כי ההליך דנן עוסק בהפרת הסכם ולא בשאלה האם אמנם האמירה מפירה את הרגולציה או חוסה תחת חופש הביטוי. נטען כי הפרת ההסכם מתמקדת בכך שכפי שיפורט להלן - סירב זהבי להתייעץ עם הנהלת התחנה ולקבל הכרעתה באשר לאמירה זו, כפי התחייבותו המפורטת בסעיף 2.6 לחוזה. בהקשר זה, פותחת הנתבעת ומפנה לעדותו של זהבי, במסגרתה העיד כי צלקובניק - מנכ"ל התחנה והעורך הראשי - היה הגורם הניהולי הבכיר הרלוונטי. נטען כי תימוכין למעמדו זה של צלקובניק, ניתן למצוא גם בעדות עו"ד סומר אשר אישר את כפיפות זהבי לעורך הראשי, גם מכוח הנוהג בענף וברדיו. לטענת הנתבעת, במקרה דנן, מתקיים התנאי בסעיף 2.6, הואיל והיה קיים "ספק בקיום הדינים". זאת משהנהלת התחנה ראתה באמירתו של זהבי אמירה חריגה וקיצונית עקב איחולי מוות, בניגוד לעמדתו של זהבי. לטענת הנתבעת, במקרה כזה של ספק היה על זהבי לקבל את הכרעת ההנחיה של ההנהלה קרי של צלקובניק ולפיה האמירה אינה לגיטימית והיה על זהבי לשתף פעולה עם התחנה על מנת להפיס את דעת הרגולטור וציבור המאזינים. נטען כי הכרעה והנחיה זו סירב זהבי לקבל וזוהי "אבן הראשה" והבוחן שבמקרה דנן, לפיה על בית המשפט לבחון את שאלת הפרת החוזה. לטענת הנתבעת, לא זו בלבד שהוכח שזהבי סירב לקבל הנחיה והכרעה זו, אלא שהוא אף הצהיר מפורשות בתצהירו ובחקירתו כי אינו רואה עצמו כפוף לעורך הראשי, ואינו כפוף לכללי הרגולציה. נטען כי עמדה זו מהווה הפרה יסודית של המסד החוזי שבסעיף 2.6. הנתבעת מוסיפה ומדגישה לעניין זה, כי במסגרת טיעוניו הציג זהבי עצמו כ"עובד" כאשר הדבר היה נוח לו. נטען כי לאור זאת מתחזקת הטענה ולפיה אין הוא יכול לחבוש כובע של עובד כשנוח לו מבלי לקבל את מרות מעבידו - התחנה, באמצעות העורך הראשי.
עוד נטען כי הפרת ההסכם על ידי זהבי אינה מתמצת רק באי קבלת הנחייה והכרעת העורך הראשי אלא בתפיסה מעוותת מושגית ועקרונית ולפיה כללי הרגולציה אינם חלים עליו, למרות הוראותיו המפורשות של סעיף 2.6. ולמרות שבנסיבות דנן לשיטת הרגולטור בוצעה הפרה של כללי הרגולציה בראי האמירה הקיצונית ומשכך, אף הוטל על התחנה קנס משמעותי.
- לטענת הנתבעת, מכל האמור לעיל עולה כי זהבי לא עמד התחייבויותיו החוזיות. הנתבעת מוסיפה וטוענת - בבחינת למעלה מן הצורך - כי ממילא דין התביעה להידחות, הואיל וזהבי לא עמד בנטל ההוכחה הרובץ לפתחו. כך וראשית, נטען כי תביעת זהבי נשענת על הפרה כביכול של התחייבות התחנה כלפיו, אשר לגישתו ביקשה לסיים את העסקתו בשל שיקולים פוליטיים. אלא, שלטענת הנתבעת טענה זו בדבר שיקולים פוליטיים נטענה בעלמא ולא הובאה לה כל ראייה ונוסף על כך, היא נסתרת מהמשך עבודת זהבי בעיתון מעריב שהוא בבעלות אותו גורם שהוא בעלי התחנה.
עוד נטען כין אין ממש בטענת זהבי ובהתאם לה התחנה מחויבת להגן על חופש הביטוי שלו ללא סייג, בהתבסס על הוראת סעיף 2.7 להסכם 2007. זאת הואיל ולטענת הנתבעת קבלת פרשנות בדבר זכות להגנה אבסולוטית, תחתור תחת הוראת סעיף 2.6, המכפיפה את זהבי לרגולציה ולהכרעת והנחיית הנהלת הרדיו. יתרה מכך, נטען כי לשונה של הוראת סעיף 2.7 מלמדת כי זו אינה חלה על הליכים רגולטוריים. זאת משההוראה מתייחסת ל"תביעות" מצדדים שלישיים, ולא ל"תלונות" או "השגות" של הרגולטור; משההוראה נסבה על תביעות המופנות כלפי התובעים, זאת שעה שתלונות הרגולטור מופנות כלפי התחנה בלבד; משסעיף 2.7 חל על פסקי דין, שעה שהרגולטור אינו נותן פסקי דין; ולבסוף משהסעיף מותנה בכך שהשדרן אינו מונע מהרדיו להתגונן - שעה שברי כי במצב שבו השדרן אינו נתבע מול הרגולטור אין הוא יכול למנוע מהתחנה להתנהל מולה. נטען כי תימוכין לפרשנות זו, ניתן למצוא בעדות עו"ד סומר אשר הבהיר בעדותו מדוע סעיף 2.7 אינו רלוונטי במקרה זה. עוד נטען כי אין ללמוד מכך שהתחנה הגנה על זהבי לאורך השנים אל מול הרגולטור תימוכין לקיומה של חובה אבסולוטית כנטען על ידי זהבי. זאת משבמקרה דנן, אמירת זהבי לא הייתה מקובלת על העורך ובעיקר משום, שבניגוד למקרים קודמים, סירב זהבי לשתף פעולה עם התחנה בנוגע לאמירה הקיצונית.