"שטר או קיבול שנעשה בהם שינוי מהותי בלא הסכמת כל הצדדים החבים על פי השטר, השטר מתבטל, אך לא כלפי צד שעשה בעצמו את השינוי, או הרשה לעשותו או הסכים לו, ולא כלפי המסיבים שלאחריו; אולם מקום שנעשה בשטר שינוי מהותי, אלא שהשינוי אינו נראה, והשטר הוא בידי אוחז כשורה, יכול אותו אוחז להשתמש בשטר כאילו לא נעשה בו שינוי, ויכול הוא לֶאֱכוֹף פרעונו לפי כתבו המקורי".
כמו כן סעיף 19(א( לפקודה קובע:
" היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שנראה לו".
על כן, קיימת חזקה כי הנתבעת נתנה הרשאה לקבלן לרשום את שמה של התובעת כנפרעת, ועליה הנטל להוכיח כי השטר לא מולא בהתאם להרשאתה. (ראה ע"א 546/61 שלום שורץ נ' יצחק צ'רקס, פ"ד ט"ז 1300 (1962), אליו הפנה ב"כ התובעת).
כאמור לעיל, מעיון בשטר לא ניתן לראות כי נעשה בו שינוי, ועל כן חזקה כי רישום שמה של התובעת כנפרעת נעשה בידיעת והסכמת הנתבעת.
בעניין יהודה, ע"א 1886/97 הנ"ל בעמ' 139, לאחר שנקבע כי אוחז השטר הוא אוחזק כשורה, ולמרות שדובר במקרה בו מושכת השיק שם משכה שיק על החלק ומסרה אותו לאחר, הובהר מעמד האוחז כשורה:
"בפרשה שלפנינו, המערער והמשיבה הם צדדים רחוקים. אין כל עיסקת יסוד ביניהם. הצדדים הקרובים הם המשיבה ואריק מזה, ואריק והמערער מזה. אכן, המקרה שלפנינו הוא מקרה מובהק של נפרע שהוא צד רחוק למושך. במערער מתקיימים - כך קבעה הערכאה הדיונית - שאר התנאים של האחיזה כשורה. על-כן, אפילו ביצע אריק תרמית כלפי המשיבה, ואפילו חרג מהרשאתו, אין המשיבה רשאית לעורר טענות אלה כלפי המערער. את טענותיה אלה עליה להפנות כלפי אריק (שברח מהארץ(".
עולה כי מבחינה משפטית, גם אם חרג הקבלן מהרשאתו הדבר לא פוגם בזכותה של התובעת כאוחזת כשורה להיפרע מהשיק. אמנם טענת הנתבעת שובה את הלב, כי שטר למוטב בלבד לא יכול להיפרע על ידי אדם אחר, אולם לו רצתה כי ייפרע רק על ידי הקבלן, היה עליה למלא את השטר בעצמה ולרשום אותו רק לפקודת הקבלן, ולא להשאיר את מלאכת השלמת השיק לקבלן. שעה שהנתבעת הוציאה שטר לפקודת צד רחוק לעסקה, נטלה את הסיכון כי אותו צד רחוק יוכל לפרוע את השטר גם אם לא ניתנה תמורה לנתבעת, ככל ותזכה התובעת למעמד של אוחז כשורה. ייתכן כי הנתבעת לא הבינה את המצב המשפטי לאשורו ואת הסיכון של רישום שמה של התובעת כנפרעת בשיק, אולם חוסר ידיעה זו אינה משליכה על מעמדה של התובעת כאוחזת כשורה.
- יתרה מכך, מעבר לפן המשפטי הנתבעת לא הוכיחה כי השטר יצא מידיה ללא שמה של התובעת כנפרעת. בתצהירה העלתה למעשה טענות סותרות שעה שטענה כי מסרה את השיק לקבלן חתום והוא מילא את הפרטים בכתב ידו. בהמשך מצהירה כי הראה לה כי כתב את השיק לפקודת החברה והשלימה כי רק בדיעבד נודע לה כי הוסיף את שם התובעת כנפרעת. בסעיף 24 הוסיפה כי לאחר מסירת השיק אמר לה אורן שאם יתקשרו אליה בנוגע לשיק מתבקשת לאשר כי מסרה את השיק וכי בונה לה בית.
הרושם מגרסה זו הוא כי מדובר בניסיון עקר לייצר גרסה עובדתית, ולתלות עליה טענות משפטיות לאחר מעשה. הגרסה כי הנתבעת ידעה מהקבלן כי יתקשרו אליה בקשר לשיק, משמעותה כי בזמן אמת כבר נרשם שמה של התובעת כנפרעת והנתבעת ידעה כי הקבלן מתכוון לפנות לתובעת, אחרת מדוע יודיע לה כי יתקשרו אליה. המסקנה היא כי הנתבעת ידעה, או היה עליה לדעת, כי השיק ייפרע על ידי התובעת.