ת: כן.
ש: אז אני חושב שבזמן, חייבים לכם, עד אז הכל היה טוב נכון ?
ת: כן.
ש: אז לא דרשתם את הכסף חזרה. לא ביקשנו לקבל,
ת: לא, מה זה? אנחנו רצינו שהכסף הזה עוד יגדל. כי הוא, זה מה שהוא הבטיח.
ש: ואחרי הקרע?
ת: אחרי הקרע דרשנו את הכסף כל הזמן, כן.
ובהמשך:
ש: אז כשהקרע התחיל ב-2012 דרשתם מיד את הכסף.
ת: כן, גם ההורים של שבתאי הלכו. גם שבתאי הלך ודרש את כסף,
בהמשך, לאחר שבא כוח הנתבע ניסה להסביר לתמי כי מדבריה עולה כי עילת התביעה התיישנה, הוא שב ושאל אותה כדלקמן:
ש: אז אני אומר לך ככה, אתם לא דרשת את הכסף הזה אף פעם,
ת: כל הזמן.
ש: לא ב-2012 ולא עד שהוגשה התביעה הזאת, ואתם לא דרשתם את הכסף כי ידעתם שהוא לא מגיע לכם כלום, זה נכון ?
ת: אנחנו דרשנו את זה מהרגע הראשון. מהרגע הראשון. קודם כל חודשים שבתאי חשב, ושנים אפילו, שמישהו (שמיכו) יחזור בתשובה ויבין שהוא לא בגד בו. שבתאי ניסה להוכיח לו את זה. גם ההורים שלו, אנשים מבוגרים, גם אימא שלו התחננה לפניו..." (ראו בעמ' 42-44 לפרוטוקול).
- בנסיבות האמורות לעיל, יש לדחות את טענת התובע כי הנתבע התכחש להתחייבויותיו לראשונה בשנת 2015, לאחר שגרם ליציאתו של יוסי מהחברה (ראו בסעיף 31 לכתב התביעה) או כי רק בשנת 2019, על רקע עירוב עורכי הדין, התכחש הנתבע לראשונה לחוב (ראו סעיף 130 לסיכומי התובע). מעבר לכך, שקיים שינוי מאוחר בגרסת התובע למועד ההתכחשות הראשונה, הרי שמעדויות התובע ורעייתו תמי עולה, כאמור לעיל, כי כבר במועד הקרע בשנת 2012 היה ברור כי הנתבע מסרב לשלם את הסכומים הנטענים והחלו ניסיונות לדרוש את תשלום החוב.
- מעדות התובע עצמו עולה כי בזמן הקרע ביחסים בשנת 2012, התברר לו שגם עליו "מיכו מסוגל "להתהפך"" וכי בהמשך, בשנת 2013 החל הנתבע להתנכל ליוסי ובשנת 2014 המצב הלך והסלים כשיוסי התפטר והתגלעו מחלוקות כספיות בין יוסי לבין הנתבע. התובע העיד כי בשלב זה ביקש מהנתבע לסגור את החשבון ביניהם, אך לא מציין דבר לגבי פניות קודמות שבוצעו כעולה מעדותה של תמי ומדוע לא פנה לסגירת החשבון בשלב מוקדם יותר לאחר שנוצר הקרע (ראו סעיפים 146-149 לתצהיר התובע).
- התובע העיד כי הנתבע התנה את ביצוע ההתחשבנות הכספית בחתימת יוסי על מסמכים בהם הוא לוקח אחריות על פעילות מסוימת של החברה וכי גם לאחר שיוסי חתם עליהם, הנתבע לא עמד בהבטחתו והמשיך להתכחש אליו ולזכויותיו הכספיות (סעיף 153 לתצהיר התובע). כלומר, התובע עצמו מתאר התכחשות נמשכת לחוב ולא כזו לה התוודע בפעם הראשונה.
- התובע הוסיף כי בתקופה שלאחר מכן ניסה לפתור את המחלוקת בדרכי שלום דרך קרובים ורבנים, שכן פנייה לערכאות אינה מקובלת בעדה הגרוזינית אליה הוא והנתבע משתייכים. זאת, עד שכאמור, הבין בשנת 2019 כי אין מנוס מפנייה לערכאות (ראו סעיפים 154-156 לתצהיר התובע ובעמ' 77 לפרוטוקול).
- טענות אלו בדבר ניסיונות כאלו ואחרים להגיע להבנות בנוגע לתשלום החוב לא גובו בראיות או אסמכתאות המוכיחות כי אלו אכן התרחשו במהלך התקופה. אדרבה, בניגוד לטענת התובע כי הפגישה שנערכה ברוסיה ביום 22.9.2019 בינו לבין הנתבע עסקה בחובות הנתבע לתובע, מתמליל השיחה שהוקלטה וצורפה כנספח לתצהיר הנתבע עלה כי זו כלל לא עסקה בחוב הנטען וממילא לא כללה התכחשות לחוב זה (על שיחה זו יורחב בהמשך).
- מכל מקום, גם אם אקבל את גרסת התובע בדבר הניסיונות הנ"ל להגיע עם הנתבע להסכמות בדרכי שלום, בחירתו למצות ניסיונות אלו ולא לממש את האפשרות לפנות לערכאות, אינה עוצרת את מרוץ ההתיישנות.
- הנה כי כן, גם אם אקבל את גרסת התובע בדבר ההסכמות בעל פה בינו לבין הנתבע וביצוע חלקו בעסקת היהלומים בשנים 2010-2012, קרי עד מועד הקרע, הרי שממכלול העדויות עלה כי החל משנת 2012 עת נוצר הקרע בין הצדדים, הנתבע נמנע מלשלם לתובע את החוב הנטען. זאת, חרף דרישות שהופנו אליו לתשלום החוב החל מאותו מועד. במצב עניינים זה, התגבשו באותו המועד העובדות המבססות את תביעת החוב והתובע יכול היה מאותו המועד והלאה להגיש תביעה לתשלום החוב בגין הפרת ההסכם על ידי הנתבע. "והמשמעות היא כי "מירוץ ההתיישנות מתחיל כאשר התגבש בידי התובע 'כוח תביעה' שפירושו כי לתובע עומדת אפשרות של ממש להגיש תביעה ולזכות בסעד המבוקש אם יעמוד בנטל ההוכחה העובדתי ובנטל המשפטי לביסוס תביעתו" (ע"א 2919/07 מדינת ישראל - הוועדה לאנרגיה אטומית נ' גיא-ליפל, פ"ד סד(2) 82, 116 (2010)). לעניין תחילת מירוץ ההתיישנות בתביעות חוזיות, יש להבחין בין תביעה לאכיפה או ביטול חוזה, לבין תביעה לפיצויים. מירוץ ההתיישנות לצורך תביעה לאכיפה או לביטול, מתחיל במועד הפרת החוזה, שהרי כבר אז התובע אוחז בידו "עילת תביעה בשלה" וביכולתו לפנות לבית המשפט " (ראו ע"א 9111/15 מרגלית ש.א רכב בע"מ נ' מדינת ישראל [נבו] (31.10.2017)).
- על פי סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תקופת ההתיישנות של תביעה שאינה במקרקעין היא שבע שנים. לפיכך, משהוגשה התביעה בחודש דצמבר 2020, למעלה משבע שנים לאחר מועד היווצרות עילת התביעה בשנת 2012, התיישנה לכאורה התביעה.
- הדברים נכונים גם לגבי הטענות לעצם קיומה של השותפות הנטענת. כאמור לעיל, התובע טען כי בהתאם לטענת הנתבעים בכתב ההגנה חלק מהיהלומים נושא העסקה טרם נמכרו עד השנה 2021 ולכן, ניתן יהיה לעמוד על רווחי העסקה וחלקו היחסי בהם רק לאחר שביצועה יושלם ורק אז יחל מרוץ ההתיישנות. טענה זו אינה מדויקת. כמפורט לעיל, הדרישות לתשלום שהחלו בשנת 2012 לא הצטמצמו רק לקבלת דמי התיווך. דרישות אלה התייחסו גם לקבלת הסכומים המגיעים לכאורה מפועלו במסגרת השותפות הנטענת במהלך התקופה שקדמה למועד הקרע בשנת 2012. זאת, לאחר שהתובע סיים לפקח על פעולות ליטוש היהלומים ברוסיה ובמקביל מכירתם (ראו בפרק ה (3)(ב) ו-(ג) לתצהיר התובע בסעיפים 109-110, 118, 126 ו-131 וראו גם סעיף 143 לתצהירו ובעדותו של התובע בעמ' 82 שורה 38 עד עמ' 83 שורה 12)). לכן, גם בגין רווחים הנובעים לכאורה מהשותפות חלה התיישנות. מכל מקום, טענה זו של הנתבעים לכל היותר רלוונטית לגבי חלק הרווח שטרם התגבש. זאת, להבדיל מסכום דמי התיווך והרווחים מהעסקה השנייה שנוצרו עד 7 שנים לפני הגשת התביעה.
- חרף האמור לעיל, בשל קשרי המשפחה , לאור ההבדל בגרסאות ועל מנת להסיר כל ספק, איני מוצא לנכון לדחות את התביעה רק בשל מחסום דיוני זה של התיישנות. כפי שיפורט בהרחבה, בחינה עניינית של טענות התובע ושל חומר הראיות מובילה אף היא למסקנה כי דין התביעה להידחות.
על נטל ההוכחה
- כידוע, ככלל, במשפט האזרחי מונח הנטל על כתפי התובע להוכיח תביעתו. כאמור, התובע טען לזכאותו לקבלת הסכום הנתבע על הסכמות בעל פה בינו לבין הנתבע ולא על הסכמים בכתב. בהעדר הסכם בכתב, על התובע מוטל נטל ראייתי כבד להוכיח בראיות ממשיות קיומן של הסכמות אלה. "כאשר עסקינן בהסכם בעל פה, נטל ההוכחה רובץ על הטוען לקיומו והמבקש להוכיח את תנאיו. הסכמה שבעל-פה חייבת להיות מוכחת בראיות מספיקות. מדובר במשוכה ראייתית, אשר לא בנקל יעבור אותה הטוען. על מנת שבית המשפט יקבע קביעה חיובית בדבר קיום הסכם או בנוגע לתנאיו, על הטוען לכך להציג בפני בית המשפט הוכחות ממשיות התומכות בטיעונו" (ראו: תא (מרכז) 29538-12-14 ע.ד.מ מתחם רוטשילד בע"מ נ' ארז מוסאצ'ו, פסקה 57 [נבו] (8.5.2018) והפסיקה המובאת שם).
- בהעדרו של הסכם בכתב ועל מנת להכריע בדבר קיומה של הסכמה בעל פה, על בית המשפט לבחון את הנסיבות הנוגעות לקבלתה, לרבות התנהגות הצדדים וגורמים נוספים שהיו מעורבים בעניין. כך נקבע כי "הנסיבות אשר יכריעו את דבר קיומו של הסכם בעל פה, הן הנסיבות הנוגעות והאופפות את העסקה נשוא החוזה לרבות התנהגויות הצדדים, המסמכים שהוחלפו ביניהם, ואשר מהם ניתן ללמוד על העסקה, כאשר ביהמ"ש בוחן את ההיגיון המסחרי שביסוד העסקה והמשמעויות המתלוות לפרשנות כזו או אחרת המוצעת לחוזה" (ראו: ע"א (מחוזי ת"א) 43884-04-14 בינת ק.ח.מ בע"מ נ' קופת חולים מאוחדת, פסקה 10 (פורסם בנבו, 30.3.2015) והפסיקה המובאת שם).
"נקודת המוצא בדיון בשאלה זו היא היעדרו של טקסט כתוב אותו ניתן לפרש. בית המשפט נדרש, במקרה כזה, לפרש את התנהגותם של הצדדים וליצוק לתוכה תוכן... בהתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים נודעת חשיבות להיגיון המסחרי שביסוד העיסקה ולמשמעויות המתלוות לפרשנות כזו או אחרת המוצעת לחוזה בין הצדדים, כפי שהן נראות באספקלריה של היגיון מסחרי זה (ראה: ע"א 339/88, 428[4], בעמ' 539; ע"א 565/85 [5], בעמ' 430). (ראו ע"א 4956/90 פזגז נ' גזית, פ"מ מו(4) 35).
- התנהלות הצדדים מלמדת כי היו ביניהם יחסי קרבה מיוחדים בהיותם בני משפחה המכירים משך שנים רבות. כפי שיפורט בהרחבה, הנתבע אכן שיתף את התובע בעסקיו ונתן הסבר מדוע פעל כך. במסגרת זו הועברו על ידו כספים בסכומים משמעותיים לתובע ולבני משפחתו. באמור אין די כדי לעמוד בנטל הנדרש מהתובע להוכיח את זכאותו לקבל דמי התיווך אותם הוא תובע מהנתבע וכן להיותו שותף בעסקת היהלומים בגינה הוא זכאי לטענתו לתשלום 10% מהרווחים אותם העריך על סך של 16, 000, 000 דולר. יש לציין כי גרסתו של התובע לא התיישבה עם עדויות של עדים אחרים לרבות עדים שזומנו להעיד מטעמו; התובע נמנע מלזמן עד מרכזי שיכול היה לכאורה להעיד לטובתו; וגרסתו לאופן התרחשות האירועים אף שונתה במהלך ההליך המשפטי. התובע נשען בעדותו על עדויות בני משפחה כאשר המקור המרכזי לעדותם הם דברים שהוא עצמו הציג להם.
- בנוסף, לא זו בלבד שהתובע לא הציג הסכמים בכתב המוכיחים טענותיו, אלא שהוא לא הציג מסמכים כלשהם מהם ניתן ללמוד על האמור. חרף זאת שמערכת היחסים עם הנתבע עלתה על שרטון עוד בשנה 2012, התובע לא המציא אף הקלטה של הנתבע ממנה עולה הודיה כלשהי בזכאותו לקבלת הסכומים להם טען בתביעה. היה מצופה כי לפחות דרישות או בקשות לתשלום יתועדו בכתב, בהודעות בטלפון הנייד וכיו"ב. יתרה מכך, מהעדויות של בני משפחתו הקרובים של התובע בדבר הדרישות לקבלת הכסף עולה כי התובע שיתף אותם בעניין זה. בנסיבות אלה, היה מצופה כי יוצגו התכתבויות והודעות שנשלחו ביניהם בעניין זה. גם דברים כאלה לא הוצגו.
לא הוכחה התחייבות של הנתבע לתשלום דמי תיווך לתובע בעסקה הראשונה