תא (ת"א) 75948-12-20 שבתאי אלון נ' מיכאל מירילשווילי - חלק 6

(להלן: "החברה").  אני עושה תצהירי זה לבקשת רשות המיסים.

לצורך מימון פעילות החברה ולצורך עזרה פיננסית לאימי, הגברת תמר אלון, והחברות שבבעלותה, לי מרכז רפואי לניתוחים פלסטיים (2000) בע״מ ומרכז רפואי ענת (1991) בע״מ, קיבלתי הלוואה מחברה זרה הנמצאת בבעלות קרובי משפחתי, בסך של כ- , 300, 000 ש״ח.  הכספים הופקדו בחשבון הבנק של החברה.

הכספים שולמו בעיקר לצורך הוצאתו אל הפועל של הסדר הנושים של אימי הגבי תמר אלון שבוצע לפי סעיף 19א׳ לפקודת פשיטת הרגל התש״ם-1980 במסגרת פש״ר (מחוזי - ת״א) 2792/09 (להלן ״תיק הפש״ר").  החובות נשוא תיק הפש״ר חיו כולם תוצאה של ערבויות שערבה אימי לחובות החברות שבבעלותה של אימי.  התסבוכת הכלכלית היתה עם נושים רבים ובהם מס הכנסה ומע״מ.

העתק חומר רלבנטי ביחס לסכומים שנתקבלו מהחברה הזרה והייחוס שלהם כהלוואה מצ״ב כנספח א׳.

בנוסף, לשם תשלום כל החובות של אימי, נטלתי באופן אישי הלוואה מחברת יהלומי חושן ארגמן בע״מ, בה אני משמש כבעלים ומנכ״ל, בסך מיליון ש״ח.

העתק הסכם הלוואה מיום 15 בפברואר 2011, מצ״ב כנספח ב׳.

נוסף על כל אלה, אני משלם מדי חודש במסגרת הסדר תשלומים עם מע״מ מחשבון הבנק שלי את חובה של לי מרכז רפואי לניתוחים פלסטיים (2000) בע״מ.

העתק ההסדר תשלומים וקבלה בגין שיקים שהופקדו לביצועו על ידי מיום 22 בדצמבר 2011 מצ״ב כנספח ג׳".

בנספח א' לתצהיר פורטו העברות כספיות מהחברה Kitaim (להלן: "קיטאים") שבעליה הרשום הינו בנו של הנתבע בסך של 1, 300, 000 ₪ ב-3 פעימות: 1.7.2009 - סך של 600, 000 ₪, 12.8.2009 - סך של 200, 000 ₪ ו-14.9.2009 - סך של 500, 000 ₪ (לעניין הבעלות בחברה קיטאים ראו סעיף 103 לתצהיר התובע).

105. מעדותו של התובע עולה כי הסך של 1.3 מיליון, שלדבריו העביר הנתבע למשפחתו, הוא הסכום המוזכר בתצהירו של יוסי (נ/5). בתשובה לשאלון שהופנה אליו, ציין התובע בסעיף 2 את הסכומים 600, 000 ₪ ו-200, 000 ₪ שהועברו מהחברה קיטאים שפורטו בנ/5 כאשר לדבריו, מדובר בסכומים שהועברו עבור רווחים עתידיים שיגיעו לו מהפעילות העסקית המשותפת.  התובע נשאל בחקירה נגדית על כך שלא התייחס לסכום השלישי בסך של 500, 000 ₪ המשלים לסך של 1.3 מיליון ₪ והאם מדובר באותם סכומים שפורטו בתצהיר יוסי והשיב בחיוב "אני חושב ככה".  בתשובתו בחקירה נגדית לא ידע להסביר מדוע לא הזכיר בתשובתו לשאלון את הסכום השלישי (ראו עמוד 67 שורה 12 עד עמוד 68 שורה 28).  בעדותו אמר כי סכומים אלה הועברו בגלל הפעילות העסקית המשותפת עם הנתבע (עמוד 69 שורות 4-6).  זאת, למרות שקודם לכן שלל זאת מכל וכל (ראו עמוד 65 שורות 25-26).
106. יש לציין כי התובע העיד בתצהירו כי העסק המשפחתי חווה קשיים תזרימיים שהובילו להגשת בקשה להסדר נושים, אולם כחלק מהשאיפה להרחיב את הפעילות של העסק, הנתבע העביר סך של 1.3 מיליון ₪ לעסק (סעיף 140 לתצהיר).
107. מהאמור לעיל וחרף הגרסאות השונות עולה כי אכן כטענת הנתבע, העסק המשפחתי אותו ניהלה אשתו של התובע היה בקריסה עקב קשיים כלכליים וכי הנתבע סייע להם באמצעות העברת כספים משמעותיים.
108. הנתבע גם העיד בתצהירו כי סייע למשפחתו של התובע בכך שנתן פרנסה מכובדת ליוסי וזאת מתוך רצון לשקם את משפחת התובע. לדבריו, הוא נעתר לבקשתו של התובע כי בנו יוסי ישמש מנכ"ל הנתבעת ויסייע בניהול עסקיה.  זאת, למרות שיוסי היה בחור צעיר ללא ניסיון ניהולי וללא ידע של ממש בתחום היהלומים.  עם תחילת עבודתו, יוסי קיבל שכר של 20, 000 ₪.  הוא העיד כי יוסי פנה אליו בבקשה לקבל סכום גבוה חד פעמי כדי לסייע להוריו.  הנתבע סירב לכך אבל הסכים כי הנתבעת תשלם לו שכר של כ- 100, 000 ₪ לתקופה מוגבלת וכל זאת על מנת לסייע בשיקומה הכלכלי של משפחת התובע.  לדבריו, יוסי ניצל זאת והמשיך למשוך שכר גבוה זה עד לעזיבתו את החברה (ראו סעיף 33 לתצהיר הנתבע).  יש לציין שגם מעדותו של יוסי ניתן ללמוד כי אכן, העלאת הסכום ל-100, 000 ₪ נועדה לאפשר לאמו תמי לשלם את חובותיה למע"מ (על כך יורחב בהמשך במסגרת ניתוח עדותו של יוסי).
109. בתצהיר עדותו דחה הנתבע את טענת התובע כי האחרון נטל כביכול חלק בהקמת הנתבעת או כי השתתף בניהולה. לדבריו, הקשר היחידי היה בכך שבנו יוסי שימש כמנכ"ל שלה וזאת מהטעמים של עזרה למשפחתו של התובע (סעיף 61).  גרסה זו של הנתבע מתיישבת עם גרסתו של יוסי בכתב ההגנה שהגיש בתביעה שהגישו הנתבעים נגדו במסגרת ההליך הנוסף (על כך יורחב בהמשך).
110. עוד העיד הנתבע כי מאחר שהיהלומים היו מצויים ברוסיה, היה על הנתבעת לדאוג למיין וללטשם ברוסיה, שכן חל איסור להוציא ממנה יהלומי גלם. לשם כך, הנתבעת שלחה לרוסיה את אשר נחייאסי שהוא גמולוג מומחה, את רוברט אלואשווילי אשר התובע ביקש לתת לו תעסוקה וכן את התובע (סעיף 62).  לדבריו, התובע אינו גמולוג ואין לו ידע ממש בתחום היהלומים.  עם זאת, כחלק ממאמציו למצוא לו תעסוקה ולאור קרבת המשפחה, הוא סמך על התובע ונתן בו אמון.  לפיכך, ביקש מהתובע להתלוות לאותם מומחים שנסעו לרוסיה לשם פיקוח על עבודת המיון והליטוש (סעיף 63).
111. כפי שעולה מהעדויות וחומר הראיות, התובע לא נשא בהוצאות הנסיעה ותמורת עבודתו קיבל תשלום נכבד. בעניין זה העיד הנתבע כי הנתבעת מימנה את הנסיעות לרוסיה.  בנוסף, הנתבעת שילמה לתובע באמצעות חברה בשליטתו בשם מאקסיני יעוץ והשקעות בע"מ גמול שוטף בגין נסיעותיו בסך כולל של כ-430, 000 ₪ (סעיף 64).  הנתבע צירף לתצהירו כרטסת הנהלת חשבונות של החברה מאקסיני (נספח 7).  לדברי הנתבע, אילו התובע היה שותף, הוא לא היה מקבל גמול שוטף מהנתבעת.  הוא הדגיש כי לא מדובר בהחזר הוצאות, שכן לתובע לא היו הוצאות בהיקף כה גדול, שכן את כרטיסי הטיסה הנתבעת רכשה עבורו (סעיף 65).
112. התובע הודה בתצהירו כי הועברו אליו באמצעות החברה מאקסיני סכומים שונים מאת הנתבעת. זאת, לדבריו, לטובת העסקה וכיסוי הוצאותיו.  לטענתו, מדובר היה בסכומים נמוכים יחסית שנועדו לכסות הוצאות שוטפות והם לא נועדו להחליף את הכספים שמגיעים לו מרווחי העסקה.  הוא צירף לתצהירו העתק מהכרטסת של הנתבעת בספרי מאקסיני (נספח 24).
113. מעיון בכרטיס הנהלת החשבונות אותו צירף התובע לתצהירו עולה כי למאקסיני הועברו בתקופה שתחילתה ביום 20.6.2011 ועד ליום 15.2.2012, קרי משך כ-8 חודשים, מאות אלפי ₪. הכרטיס כולל תנועות של זיכוי וחיוב זהות בסך כולל של 429, 000 ₪, כאשר לגבי חיובים רבים צוין כי מדובר ב- "הכנסות/מכירות/שכ"ט".  מהרישום עולה כי אין המדובר כטענת התובע בהחזר הוצאות אלא בתשלום הכנסות בגין שכר טרחה.  זאת, ככל הנראה, בגין עבודתו עבור הנתבעת.  למעט אמירה כללית של התובע כי מדובר בהוצאות לטובת העסקה וכיסוי הוצאותיו, הוא לא פירט מהן אותן הוצאות שהוצאו עבור העסקה ומה מבין הוצאותיו תשלומים אלה נועדו לכסות.  מתבקש היה כי התובע יעשה כן במסגרת תצהירו.
114. בחקירתו הנגדית הוצגה לתובע הכרטסת שצירף לתצהירו (נספח 24) והוא אישר את קבלת הסכומים שצוינו בה. הוא נשאל האם קיבל סכומים נוספים מעבר למה שצוין בכרטסת והשיב בחיוב, כאשר לדבריו, הכל היה עבור הוצאות (פרוטוקול מיום 9.7.2025 עמוד 85 שורות 1-12).  התובע גם אישר כי הוא עצמו לא שילם עבור כרטיסי הטיסה לרוסיה אלא הנתבעת (עמוד 85 שורות 13-22).  כאשר נשאל על אילו הוצאות מדובר, השיב: "היו לי שם מלא אנשים שהייתי משלם כספים מה זאת אומרת".  התובע לא פירט מי הם אותם אנשים להם היה משלם? לא הסביר מדוע הסכומים משולמים דווקא למאקסיני? ומדוע נכתב בכרטסת "הכנסות/ מכירות/ שכ"ט" ? (עמוד 85 שורות 25 עד עמוד 86 שורה 12).
115. יש לציין כי התובע העיד בתצהירו כי הנתבע דחה את דרישותיו לקבלת שכר כי "שותפים אינם מקבלים משכורת". מאחר שמאופי התשלומים נראה כי אכן מדובר בתשלום עבור שכר טרחה, הרי שהדבר תומך בטענת הנתבע בתצהירו כי אילו התובע היה שותף, הוא לא היה מקבל גמול שוטף מהחברה (סעיף 65).
116. לא זאת אף זאת, במהלך חקירתו הנגדית, הוצג לתובע תצהיר תשובות לשאלון שהופנה אליו. במענה לשאלה מספר 2 בה נתבקש לפרט את המועדים בהם הנתבע העביר אליו או לבני משפחתו כספים וסכומים והאם מדובר במתנה או הלוואה השיב כי "מיכו שילם עבורי את סכום ההשקעה שלי בקזינו ברומניה בסך 800, 000 אירו בו הייתי שותף לצד מיכו.  סכום זה שולם כחלק מהתמורה שהגיעה לי עבור דמי תיווך וייזום בעסקת היהלומים הרוסית" (ראו נ/7).  בחקירתו הנגדית אישר התובע כי אכן זאת הייתה תשובתו (עמוד 66 שורות 20-24).  כשנשאל מדוע הדבר לא גולה בכתב התביעה או בתצהירו, השיב: "מה שקיבלת(י) יעוץ משפטי זה מה שכתבתי" (עמוד 69 שורות 30-32 וראו גם המשך חקירתו בעניין זה כאשר הופנה התובע למכתב בא כוחו מיום 26.10.2020 עמוד 71 שורה 24 עד עמוד 72 שורה 19 ובו אישר כי קיבל מאת הנתבעת סך של מיליון דולר שהם אותם 800, 000 יורו).
117. זאת ועוד, הנתבע העיד בתצהירו כי הבטיח להעניק לתובע במתנה סך של 600, 000 דולר אם עסקת היהלומים תסתיים בהצלחה ותניב לו רווח (סעיף 77). הוא הדגיש כי אין המדובר בתשלום עבור דמי תיווך או בהתחייבות לשלם לתובע סכום שנגזר באופן כלשהו מהיקף העסקה או מהיקף הרווח שתניב (סעיף 78).  לדבריו, לאחר זמן מה, הגיעה אליו ואל שותפיו העסקיים הצעה להשקיע במיזם עסקי בניירובי בירת קניה שאינו בתחום היהלומים.  התובע ששמע על המיזם ביקש להצטרף אליו ולהשקיע את הסך של 600, 000 דולר שהבטיח לתת לו (סעיף 79).  הוא העיד כי ניסה להניא את התובע מכך.  לדבריו, הוא ידע כי במיזם יש סיכון וחשב כי לא סביר שהתובע ישקיע במיזם כספים שעדיין לא נמצאים בכיסו ולמעשה על חשבונו של הנתבע.  הוא גם הבהיר לתובע כי בהתחשב במצבו, הפסד כזה יהיה עבורו משמעותי וקשה יותר מאשר לנתבע ושותפיו ולכן הפציר בו שלא לעשות זאת.  אלא שהתובע התעקש ולכן הנתבע הסכים לכך (סעיף 80).  בסופו של דבר, הסיכונים במיזם התממשו, ההשקעה בסך כולל של כ-26 מיליון דולר ירדה לטמיון וכל המשתתפים בפרויקט הפסידו.  חלקו של התובע בהפסד עמד על כ-1.3 מיליון דולר והנתבע נשא בו.  לדבריו, לא זו בלבד שהסך של 600, 000 דולר אותו החליט להעניק לתובע ירד לטמיון, אלא שהנתבע אף כיסה את חלקו של התובע בהפסד בסך של כ-700, 000 דולר.  הוא העיד כי התובע לא השיב לו סכום זה (סעיף 81).
118. התובע התייחס בתצהירו לדברים אלה וטען כי טענת הנתבע כי בחר לתת לו מתנה שתלויה ברווחים שיתקבלו מעסקת היהלומים מעידה כי הוא מודע היטב לחלקו בעסקה ולמעורבותו בה (סעיפים 164-165). לדבריו, הנתבע החליט על דעת עצמו להשקיע בשמו את הסכום האמור בעסקת קזינו בקניה שבסופו של דבר לא צלחה.  הוא העיד כי לא ידע על השקעה זו, לא הסכים לה ובטח שלא התעקש להשתתף בה (סעיף 166).
119. יש לציין כי עניין זה של המתנה אותה הבטיח הנתבע לתובע הועלה עוד בכתב ההגנה שהגיש (סעיפים 9-11). במסגרת זו טען הנתבע כי עוד בטרם הניבה עסקת היהלומים רווח, ביקש התובע להשקיע את הסכום במיזם בקניה.  זאת, על אף הסיכון שהיה כרוך בעסקה ובניגוד לעצתו.  בכתב התשובה התובע התייחס לעניין זה וטען כי האמור בכתב ההגנה מעיד כי התובע הינו שותפו של הנתבע בעסקת היהלומים הרוסית.  עם זאת, בכתב התשובה לא הועלו הטענות שהועלו בתצהירו, לפיהן לא ידע על השקעה זו, לא הסכים לה ולא התעקש להשתתף בה.  מדובר בטענות משמעותיות שהיה מקום לכלול אותן בכתב התשובה.
120. בחקירתו הנגדית, נשאל הנתבע על אותה מתנה. הוא נשאל מתי הבטיח לתת לתובע את המתנה והשיב כי היה זה מספר חודשים לאחר שהתחיל לממן את העסקה (עמוד 84 שורות 7-12).  בא כוח התובע הציע לנתבע גרסה כדלקמן: "אני אומר לך שה-600, 000 דולר האלה זה חלק מההתחשבנות שלכם על ה-10% שמגיע לו מהעסקה השנייה" והנתבע השיב: "מה שאתה טוען מדובר בהתרשמות של ודמיון שלך בלבד ותו לא" (עמוד 84 שורות 33-35).  בהמשך, הקשה על הנתבע מדוע נוכח היותו של התובע בקשיים כלכליים, הסכים לתת לו במתנה 600, 000 דולר כדי שישקיע בקזינו בקניה.  על כך השיב הנתבע:

"כל הכבוד, שאלה טובה.  חלק מהאופי של שבתאי, כל הבעיות שלו עקב כך נובעות, אין לו סבלנות, הוא רוצה להתעשר במהירות רבה מיד, התווכחתי אתו ורבתי אתו וכעסתי עליו, להבדיל מהם אני לא מרים את הקול אני לא נוהג להרים את הקול אף פעם אבל אני גערתי בו פעמים רבות, הייתי קשוח אתו, הוא היה בא הביתה ובכה לאימו, שזאת דודתי, שאני מעליב אותו והיא התקשרה אלי "למה אתה מביא אותו עד כדי דמעות?", אני אומר אני אמרתי לה שעשיתי זאת לשמו ולמענו, לא נעים לי לעצמי, אם אתם לא רוצים שאני אתעסק אתו יטפל בו תיקחו אותו אליו אליכם בחזרה.  הם אמרו לי ביקשו ממני, תמשיכי" (עמוד 85 שורות 16-29).

121. מהאמור לעיל עולה כי בהתאם לגרסתו של הנתבע, התובע ובני משפחתו אכן קיבלו מאת הנתבע ומי מטעמו תשלומים בסכומים משמעותיים ביותר. התובע קיבל תשלום בגין טרחתו באמצעות החברה מאקסיני.  הנתבע שילם סכומים משמעותיים נוספים בנסיבות שפורטו לעיל.  כל אלה מתיישבים עם גרסתו כי פעל כך במטרה לסייע לתובע ובני משפחתו, לדאוג לתעסוקה של התובע על מנת לסייע לו להשתקם ולעלות על דרך חדשה.  העובדה שהנתבע שילם את התשלומים ואף שיתף את התובע בעסקאות אחרות שונות מהעסקה נושא התביעה, אינה מוכיחה כי התובע היה שותף בעסקת היהלומים השנייה לפיה היה זכאי לתשלום 10% מרווחיה.
122. אף שלשיטת התובע, התשלומים השונים ששולמו לו היו על חשבון חלקו בשותפות ברווחים מעסקת היהלומים השנייה, אלה לא פורטו בכתב התביעה עד כי נוצר הרושם כי התובע לא קיבל כל תשלום עבור עבודתו ופעילותו במסגרת עסקי הנתבע. טענתו של התובע כי סכום התביעה שנקב בו בסך של 50, 000, 000 ₪ הוא לצרכי אגרה וכי החוב כלפיו לכאורה גבוה יותר, אינה מצדיקה השמטה של פרטים כה מהותיים.  עניין זה פועל לחובתו ומטיל צל כבד על מהימנות גרסתו.

התובע לא דרש כספים מהנתבע בפגישה שהתקיימה ב-2019

123. בחקירתו הנגדית הופנה התובע לסעיף 31 לכתב תביעתו בו טען כי במהלך שנת 2015 התכחש הנתבע לראשונה להתחייבויותיו כלפיו והחל מעלה שלל טענות נגדו. לדבריו, הוא המשיך לדרוש מהנתבע לעמוד בהתחייבויות, אך העדיף שלא להביא את העניין בפני בית המשפט.  כדוגמא להתכחשות הנתבע לחובות כלפיו, תיאר פגישה שהתקיימה ביניהם ביום 22.9.2019 בסנט פטרסבורג בעניין חובות הנתבע כלפיו.  לדבריו, הנתבע התחמק מהטענות כלפיו והטיח בו טענות בלתי קשורות הנוגעות לעסקי קזינו ברומניה.
124. לטענה זו הגיב הנתבע בתצהירו. הוא העיד כי באותה פגישה התובע לא העלה ולו ברמז כל טענה או דרישה ביחס לחוב נטען כלשהו שלו או של הנתבעת כלפיו.  לדבריו, ההיפך הוא הנכון, שכן באותה פגישה התובע ביקש ממנו לסייע לו כלכלית נוכח ההליכים המשפטיים עימם הוא מתמודד והעלויות הכרוכות בכך (סעיף 74).  הנתבע גם הקליט את השיחה ועל פי התרגום לעברית שצורף לתצהירו (נספח 8), התובע ביקש ממנו טובה כיוון שהוא קצר בכסף: " אני צריך כמה סנטים כדי לטפל בדברים הארורים שלי ובחיים שלי...  וזאת בקשתי הצנועה".  לדבריו, אם התובע היה סבור כי מגיעים לו עשרות מיליוני ₪, הוא היה דורש את המגיע לו ולא מבקש טובה או כמה סנטים (סעיף 75).
125. בחקירתו הנגדית עומת התובע עם הדברים. הוא טען כי התמליל שצורף (השיחה נוהלה בגיאורגית) אינו תרגום נכון.  לפיכך, הוא הופנה לתמליל של אותה שיחה שהוגשה מטעמו של התובע (ת/1) שתוכנה היה דומה.  בתגובה לכך, השיב כי לא הגיע לפגישה לדבר על החוב שלו.
126. אכן, מהשיחה עולה כי אף שלשיטת התובע, הנתבעים היו חייבים לו באותה עת עשרות מיליוני ₪, הוא לא הזכיר חוב זה בשיחה וביקש לקבל עזרה כספית (ראו עמודים 14-16 לתמליל השיחה שצורף כנספח 8 לתצהיר הנתבע ובעמודים 79 - 81 לפרוטוקול).
127. למעשה, למעט תכתובות שנשלחו על ידי באי כוחו של התובע החל מ- 2019 (ראו נספח 31 לתצהירו), התובע לא הציג מסמכים מהם ניתן ללמוד על דרישה בכתב שהפנה לנתבע במהלך השנים שחלפו מאז שלטענתו נעשו העסקאות וסוכמו עימו הדברים. עניין זה פועל גם הוא לחובת התובע ולדחיית גרסתו.

הקרבה שהייתה בין התובע לנתבע יכולה להתפרש כלפי כולי עלמא כסוג של שותפות

128. כפי שתואר לעיל, הנתבע אכן שיתף את התובע בעסקיו ואף שילם לו ולבני משפחתו סכומים משמעותיים. כך נהג לדבריו, לא בשל היותו של התובע שותף הזכאי ל-10% מעסקת היהלומים השנייה, אלא לבקשת אביו המנוח ומתוך רצון לסייע לתובע ולבני משפחתו.  זאת, בין היתר, בשל התמכרותו לסמים של התובע ובשל קריסת העסק המשפחתי.  העברת תשלומים בהיקפים כה גדולים על ידי הנתבע לתובע ובני משפחתו מתיישבת עם היותו איש עסקים עשיר אותו כינה התובע אוליגרך.  כפי שהובא לעיל מעדותו, הנתבע דאג שלתובע תהיה מסגרת של תעסוקה יומיומית.  התובע הפך לבן לוויה שלו; הגיע למשרדו בהרצליה מידי בוקר; התלווה אליו במשך רוב שעות היום; ישב אתו יחד במשרדו בהרצליה; התלווה אליו לנסיעות ולפגישות וביצע מטלות שונות שהטיל עליו (ראו סעיף 37 לתצהירו).
129. כאמור, התובע טען כי רק הוא והנתבע היו נוכחים בזמן שנכרת ביניהם הסכם השותפות בקשר עם העסקה השנייה. לפיכך, אין בנמצא עדים שיכולים להעיד מה סוכם באותה פגישה ככל שזו התקיימה ולתמוך בגרסתו.
130. העדים הרבים מטעמו של התובע בקשר עם העסקה השנייה מעידים על ההתנהלות שנראתה להם כמו התנהלות של שותפים. ואכן לאור היחסים הקרובים בין התובע לנתבע והיותם מתנהלים יחדיו כשהתובע בן לוויה של הנתבע, כך יכולים הדברים להיראות למתבונן מהצד.  אך אין בכך די כדי להגיע למסקנה כי התובע שותף של הנתבע בעסקה השנייה וכי הוא זכאי ל-10% מהרווחים.  לא נעלם מעיני כי חלק מהעדים, מעידים כי בהזדמנויות שונות הנתבע אמר להם כי הוא והתובע שותפים כאשר חלקו של התובע בשותפות עומד על 10%.  עם זאת בבחינה כוללת של כלל העדויות שחלקן סותרות יחד עם יתר הראיות לא ניתן להגיע למסקנה אליה מבקש התובע להגיע.
131. להלן יפורטו כל העדויות השונות שהובאו על ידי הצדדים ביחס להסכם השותפות בעסקה השנייה.

עדותה של תמי רעייתו של התובע

132. תמי העידה על הקשרים הטובים והקרובים בין בעלה התובע לבין הנתבע ומשפחתו. היא תיארה בתצהירה את העסק המשפחתי שהיה להם בשם ד"ר סנטר - רשת מכונים בתחום הרפואה האסתטית.  לדבריה, בזכות העסקים ומעורבותם בקהילה, היא והתובע הצליחו להבטיח רווחה כלכלית ורמת חיים גבוהה למשפחתם.  במשך שנים, החזיקו מכוניות מפוארות, נסעו לחופשות בחו"ל ואפילו התניידו באמצעות נהגים פרטיים.  הם ממנו עבור ילדיהם בתי ספר פרטיים ומוסדות לימוד אקדמיים בארץ ובחו"ל (סעיפים 3-7).  אשר לקשר בין התובע לנתבע, העידה כי "לאורך כל הדרך היה ברור לכולם ששבתאי ומיכו הם אחד, וכי הם לא רק חברים טובים וקרובי משפחה, אלא גם שותפים עסקיים.  שבתאי ומיכו היו צמודים כל הזמן והיו מדברים בענייני עסקים באופן תדיר ואף היינו צוחקים עליהם שהם נמצאים יותר זמן יחד מאשר איתנו הנשים" (סעיף 28).  היא העידה כי גם הזוגות קרי היא ובעלה והנתבע ואשתו לאורה, היו קרובים ונהגו לבלות יחדיו.  לדבריה, הם נהגו לנסוע יחד באותו רכב וכך היא נחשפה לשיחות רבות שהתנהלו בין הנתבע לתובע.  לגבי העסקה הראשונה, היא העידה כי בעלה התובע סיפר לה על העסקה ב-2009.  בתצהירה אין התייחסות לסוגיית תשלום דמי התיווך אשר לטענת התובע, התחייב הנתבע לשלם לו (ראו סעיפים 36-38).
133. בהמשך, בעניין הסכם השותפות, טענה כי לאורך כל הדרך, הנתבע הציג בפניה ובפני בני משפחתה כי הוא והתובע שותפים וציין בפניה כי התובע זכאי לתשלום של 10% מרווחי עסקת היהלומים וכי הוא מחזיק עבור משפחתה ב-8 מיליון דולר בגין עסקה זו (ראו סעיף 48). לדבריה, הנתבע דיבר רבות על העסקה ועל השותפות במהלך השיחות והנסיעות המשותפות וכששיתפה את הנתבע שהתובע נוסע לתקופות ממושכות לרוסיה, הוא השיב לה שזה המחיר שצריך כדי להרוויח מיליונים (סעיף 49).  לטענתה, הנתבע ביקש מהתובע להמתין עם משיכת הכספים המגיעים לו מעסקת היהלומים ולהותירם בתוך העסק לצורך ביצוע עסקאות נוספות והגדלת הפעילות העסקית באופן שיגדיל את הרווחים מהם ייהנו בסופו של דבר.  התובע השאיר את הכספים בעסק (סעיפים 52-53).
134. כאמור, גם אשתו של התובע לא נכחה באותה פגישה בה סוכמו הדברים. אשר לעדותה בדבר אמירה של הנתבע כי התובע שותף בשיעור 10% , הדברים בתצהירה נאמרו מבלי לפרט מתי בדיוק הדברים נאמרו.
135. בעדותה בחקירה נגדית, הפנה אותה בא כוח הנתבעים לגזר הדין שניתן על ידי כב' השופטת הדסי- הרמן ביום 30.1.2003 לאחר שתמי ובעלה התובע הורשעו בעבירות על חוק מס ערך מוסף.  זאת, על מנת להראות כי מגזר הדין עולה כי באותם הליכים טענו למצב כלכלי קשה וכי תמי והתובע התחמקו מלומר אמת בהליך המשפטי.  כך כותבת כב' השופטת בין היתר בגזר הדין : "למרות ניסיונות להתחמק ממתן תשובת אמת בנושא הנסיעות לחו"ל עולה כי 8 נסיעות משותפות היו לנאשמים גם באותן שנים בהן נטען כי הנאשם "הסתלק" והשאיר את הנאשמת עם הילדים ועם החובות הכספיים".  ובהמשך: "מטיעוניהם של הנאשמים עצמם עולים אי דיוקים ונראה כי הם מנסים להסתיר מעיני כל חלק גדול מן האמת.  הנאשם תולה את כל צרותיו במחלתו, התמכרותו לסם אולם נמצא כי העבירות נמשכות כבר מראשית שנת 1994.  הסם לא מנע מן הנאשם להתרחב ולהגדיל היקף עסקיו על חשבון אוצר המדינה ולא שמעתי מהנאשמת כי ניסתה לעצור בעדו.  בית משפט זה אינו עוסק ב"חקירות יכולת" ובבדיקת תכולת כיסיהם של נאשמים אך הוא אינו יכול להתעלם מטענה בדבר מצב כלכלי קשה ומאידך, לשמוע כיצד הנאשמים מנסים להתחמק מלהעיד אמת בעניין נסיעותיהם הרבות לחו"ל והחזקת כלי רכב הרשומים על שם ילדיהם הצעירים בגילם" (ראו נספח 3 לתצהיר הנתבע בעמודים 33 ו-34).  תמי עומתה עם הדברים ודחתה את הטענה לאי אמירת אמת באותו הליך (ראו הפרוטוקול בעמודים 14-16).
136. בנוסף, הופנתה לגזר הדין שניתן במסגרת ההליך הפלילי שנוהל נגדה והודתה שבאותה תקופה המצב הכלכלי היה קשה (ראו עמוד 21 שורות 3-30). היא הופנתה גם לחלק שבו נכתב כי היא ובעלה התובע צברו לחובתם חובות כבדים בסך של כ-4 מיליון ₪ (נספח 1 לתצהיר הנתבע עמוד 7) והשיבה כי אם זה רשום, אז יכול להיות שזה נכון (עמוד 22 שורות 9-12).
137. במהלך עדותה, נשאלה על הליך פשיטת רגל שנפתח בעניינה. היא לא זכרה הליך כזה אבל השיבה כי קיימה פגישות וערכה אסיפות של ספקים ועובדים והגיעה עם כולם להסדרים (עמוד 25 שורה 31 עד עמוד 26 שורה 16).  בהמשך, הציג לה בא כוח הנתבעים דוח של הנאמן לביצוע הסדר נושים (נ/1) על פי הדוח, היו לעדה חובות אישיים בסך של כ-1.5 מיליון ₪.  מעיון בנ/1 עולה כי מדובר היה בהליך בקשה להסדר נושים בהתאם לסעיף 19 א לפקודת פשיטת הרגל שהוגש על ידה ביום 27.8.2009.  הדוח עסק בסיום הליך הסדר הנושים ושחרור הנאמן מתפקידו ואושר ביום 3.1.2012.
138. בתצהירה העידה תמי כי לאחר ההליך הפלילי היא הייתה נחושה להמשיך ולהפעיל את ד"ר סנטר ופעלה אף לשפץ את אחד הסניפים של הרשת וכי בהקשר זה הנתבע העביר סך של 1.3 מיליון ₪ לעסק. כשנשאלה האם אותו סכום שהעביר הנתבע נועד לפרוע את החובות לנושים של העסק השיבה בשלילה ועמדה על כך שזה שימש לשיפוץ הסניף.  בעקבות תשובתה היא הופנתה לתצהיר של בנה יוסי (שהוזכר לעיל נ/5) ובו הצהיר כי הסך של 1.3 מיליון ₪ שימש בעיקר לצורך הוצאתו לפועל של הסדר הנושים שלה.  היא השיבה כי היא אינה מכירה את המסמך; כי לא התקבל פעמיים הסך של 1.3 מיליון ₪ אלא פעם אחת בלבד; כי היא אינה יודעת מה בנה יוסי הצהיר; כי היא לא מעורבת בעסקים של יוסי ועם זאת אישרה שקיבלה את הכסף מאת הנתבע (עמוד 27 שורה 29 עד עמוד 30 שורה 6).  בהמשך, נשאלה לגבי נ/5 בו הצהיר יוסי כי לקח הלוואה אישית מאת הנתבעת בסך של 1 מיליון ₪ לכיסוי חובותיה של אימו והשיבה כי היא אינה יודעת מה עשה יוסי עם הנתבע וכי היא אינה זוכרת אם קיבלה את הסכום (עמוד 30 שורות 8-23).  בהמשך היא חזרה וטענה כי בכסף שקיבלה מהנתבע היא פתחה את הסניף מחדש וכי רק בשל בקשתו של הנתבע היא סגרה את העסק לא בגלל שמדובר היה בעסק כושל וכי מדובר היה בעסק מוצלח (עמוד 33 שורה 30 עד עמוד 34 שורות 29).
139. עוד נשאלה על האמור בתצהירה כיצד היא יודעת שבעלה התובע שותף בשיעור 10% והשיבה כי כך אמר לה התובע וגם הנתבע שאמר לה שהוא מחזיק אצלו 8 מיליון דולר של התובע. לדבריה, את זה אמר לה כל הזמן "בבוקר, בערב, בצהריים מאז שהנתבע השתחרר מהכלא עד שהוא הסתכסך עם שבתאי ב- 2012, כל יום.  כל יום היינו נפגשים.  כל יום.  יום יום.  אין, לא היה יום" (עמוד 35 שורות 29 עד עמוד 36 שורה 9).  גם בהמשך העידה כי ידעה על השותפות מהתובע ומהנתבע (עמוד 37 שורות 8-10).  לדבריה, היא לא ראתה מסמכים כלשהם שנוגעים לעסקה (עמוד 37 שורות 11-16).  היא נשאלה האם התובע זכאי לקבל 8 מיליון דולר והשיבה "אני לא יודעת כמה, אבל הוא היה צריך לקבל כמה מיליונים".  היא הופנתה לכך שהעידה בתצהיר כי שמעה את התובע והנתבע מדברים על העסקה בנסיעות המשותפות שבהם השתתפה גם אשתו של הנתבע והשיבה בחיוב וכי "כל יום היינו ביחד" (עמוד 39 שורות 9-16).  כפי שיפורט בהמשך, עדותה עמדה בסתירה לעדותה של לאורה אשתו של הנתבע.
140. מכל האמור, יש קושי לסמוך על עדותה של תמי לצורך קבלת התביעה. מדובר באשתו של התובע לה יש אינטרס ממשי בתוצאות ההליך כאן.  סכומים שאותם יקבל התובע ישמשו גם אותה.  יש לזכור שהנתבעים גם מנהלים הליך תביעה כספי נגד בנה בסכום מעל 10 מיליון ₪ (ת"א 56769-09-22 [נבו]).  לכך יש להוסיף כי בגזר הדין מ-2003 נקבע כי העדה התחמקה מלומר אמת וכי חרף טענותיהם למצב כלכלי קשה, היא ובעלה שמרו על רמת חיים גבוהה.  זאת, למעשה, על חשבון הציבור בכך שהפרו את החוק.  גרסתה של העדה בדבר מצבם הכלכלי הטוב עומד גם בניגוד לנתוני החוב של העסק המשפחתי שעמד על כ-4 מיליון ₪ כאמור בגזר הדין מ-2009 ולאמור בדוח הנאמן להסדר הנושים ממנו ניתן ללמוד על החובות הכספיים הרבים שהיו לה באופן אישי.  חרף האמור בתצהיר שהגיש בנה (נ/5) לפיו הסכום שהועבר לה מהנתבע שימש בעיקר למימון הסדר הנושים, עמדה על דעתה כי הסכום שימש לפתיחת הסניף החדש.  אמירתה בחקירתה הנגדית כי לא ידעה על התצהיר (נ/5) ועל האמור בו שעה שזה ניתן לטובתה ולסילוק חובותיה האישיים, נראית תמוהה בלשון המעטה.  לכך יש להוסיף כי גרסתה לגבי הדברים ששמעה בנוכחותה של ליאורה נסתרה בעדותה של לאורה (על כך יורחב בהמשך).

עדותו של יוסי בנו של התובע

141. במועדים הרלוונטיים לתביעה יוסי היה סטודנט צעיר למשפטים בגיל 26. כאמור לעיל, יוסי לא היה נוכח במי מהפגישות בהן לטענת התובע נקבעה זכאותו לדמי תיווך בסך של 2.5 מיליון דולר בגין העסקה הראשונה ולהיותו שותף עם הנתבע בעסקת היהלומים בשיעור 10% בגין העסקה השנייה.  גם הוא כמו אמו העיד על הקשרים הקרובים שהיו בין התובע לנתבע שהינם כאמור בני דודים.
142. כיום, מצוי יוסי בסכסוך במסגרתו הוגשה נגדו על ידי הנתבעים תביעה כספית לתשלום סך של 10, 428, 400 ₪ (ת"א 56769-09-22 [נבו]). זאת, לטענת הנתבעים, בגלל שגנב מהנתבעת יהלומים בשווי מיליוני דולרים.  ההליך מתנהל וטרם התקיים בו שלב הוכחות.  יש לציין כי בכתב ההגנה בתיק כאן טענו הנתבעים כי התביעה דנן מהווה ניסיון נפסד של התובע ליצור משקל נגד לתביעה שהייתה צפויה להיות מוגשת נגד בנו יוסי.  זאת, לאחר שלא פעל בהתאם להסכם הפשרה שנחתם לאחר שהוגשה נגדו תביעה למוסד לבוררות של הבורסה ליהלומים.  בנסיבות אלה, יש לבחון את עדותו של יוסי בזהירות.
143. אשר לעסקת היהלומים, הוא העיד כי התוודע אליה מיד בסמוך לאחר שנכרתה וכי אביו סיפר לו שבצלאל פנה אליו דרך אחיו בוריס וסיפר לו על עסקת יהלומים מעולה שיכולה להוביל לתמורה נאה. למעשה, מאופן תיאור הדברים בתצהירו ניתן להבין כי על כל השתלשלות העניינים בגין העסקה הראשונה אין לו ידיעה ממקור ראשון כמי שהיה נוכח בפגישה או בשיחות שהתקיימו בזמן אמת.
144. מעדותו בתצהיר עולה כי הפעם הראשונה שבה היה מעורב באירועים הייתה באותו יום שבו נסגרה העסקה השנייה. לדבריו, באותו יום התקשרו אליו התובע והנתבע יחדיו וביקשו ממנו להגיע למשרדים שלהם בהרצליה.  הוא העיד כדלקמן:

"56.כשהגעתי, היו בחדר שבתאי, מיכו, בצלאל, תומאס ואחיו טימור חיננאשוילי.  כשנכנסתי לחדר אמרו לי מיכו ושבתאי "בוא תכיר את השותפים החדשים שלנו", הציגו לי את האנשים שבחדר ואמרו לי שהם סגרו עסקת יהלומים.