בנסיבות שכאלה, לא ניתן לומר שחתימת צוות האוניה על הצ'ק ליסט, מהווה הצהרת בעניין הכוחות בהן מסוגלות הכננות לעמוד, או כי מדובר במצג עליו רשאי היה אחראי הטעינה לסמוך.
- זאת ועוד. גם אם נניח שאחראי הטעינה סמך על הצ'ק ליסט, הרי שנוכח ההתרחשות בשעה 17:00, עת השתחרר כבל במהירות רוח בעוצמת 25 קשר, הוא לא היה רשאי להמשיך ולסמוך - ככל שאכן סמך - על הצ'ק ליסט כאינדיקציה לעמידות הכננות, והיה עליו לקבל את ההחלטות המתבקשות מהנחת העבודה שלו עצמו.
העובדה שאחראי הטעינה, כמו גם שאר צוות חח"י שהיה על סיפון האוניה באותה עת, לא ראו בעייתיות בהשתחררות הכבל מס' 1 בעוצמת 25 קשר, מעידה על כך שהם לא ראו בצ'ק ליסט כמצג עליו הם הסתמכו בעניין זה.
- בהמשך לנקודה אחרונה זו נציין, כי חח"י כלל לא הסתמכה על נתוני העומסים בהם יכולים לעמוד הכננות על האוניה, מהסיבה הפשוטה שהיא כלל לא טרחה לבדוק אותן מראש.
בסעיף 7 לפרק המסקנות בתחקיר רספ"ן נאמר כדלקמן: "קבלת המיכלית על מתקניה, אביזריה ותקינותה, מתבסס על השאלון הנשלח למכלית בלבד, מבלי כל מנגנון פיקוח נוסף (השגת ההיסטוריה של כלי השיט ממקורות מוסמכים שונים PSC, EQUSIS) וכו. במקרה דנן, השאלון לא כלל שאלות המתייחסות לתקינות אמצעי הרתיקה (בקצצ"א לפני שנים מספר היה רב חובל הנמל, בודק פיזית את האוניות ובודק מערכות מרכזיות טרם אישור כניסת האוניה למקשר."
כיוון שחח"י לא טרחה לברר מראש מהם העומסים בהם יכולות הכננות לעמוד, ומהי תקינותן, אין קשר סיבתי בין מצג כזה או אחר מצד הנתבעת בעניין זה (אם בכלל), לבין התרחשות האירוע; לא היתה הסתמכות בפועל מצד חח"י בנדון ומשכך אין הטעיה בהקשר זה; ונראה כי טענות התובעות בנדון הועלו לאחר מעשה, בניסיון לגייס טענת הגנה ביחס לסוגיה שלא נבחנה בזמן אמת על ידי הגורם האחראי לתהליך הטעינה.
הערה טרם סיכום חלק זה - טענת הנתבעת להתיישנות מהותית
- לטענת הנתבעת, תביעת הפניקס בגין שיפוי פז עבור עלויות העתקת טעינת המטען מאשדוד לאשקלון, היא תביעה לנזק הקשור ב- 'מטען' עבורו הופק שטר מטען, ואשר עליו חלים כללי 'האג-וויסבי', הקובעים התיישנות מהותית של שנה ממועד אירוע הנזק (סעיף 6III לכללים). מכאן, כך לשיטת הנתבעת, תביעת הפניקס התיישנה.
- נוכח המקובץ לעיל בעניין האחריות, והתוצאה המתחייבת מכך של דחיית התביעה, אינני מוצא להעמיק בקביעת מסמרות בטענת ההתיישנות המהותית, ואסתפק בכך שאינני סבור כי תביעת הפניקס, שאינה תביעה בגין נזק שנגרם למטען, אלא תביעה המבוססת על טענה לאחריות נזיקית בתהליך הטעינה, שגרמה לנזק בדמות צורך בהעתקת מקום הטעינה, אינה תביעה לנזק ל- 'מטען' עליו חלים כללי 'האג-וויסבי', ומשכך אין תחולה בנדון להתיישנות מהותית כקבוע בכללי.
סיכום סוגיית האחריות
- נוכח המקובץ לעיל מצאתי כי האחריות המכרעת לאירוע ולנזק מושא התביעה מוטלת על חח"י, שהיתה אמונה על תהליך הטעינה שנוהל באופן לקוי, כאשר לצד זאת לא הוכחה אחריות כנטען מצד הנתבעת.
בכל מקרה, גם אם נניח שניתן לייחס לנתבעת אחריות שכזו, אחריות שכזו בטלה בשישים במקרה דנן לעומת אחריות חח"י, המנתקת קשר סיבתי בין אחריות מצד הנתבעת לבין הנזק, בהיות אחריות חח"י "הסיבה המכרעת" לנזק.