ביום 15.5.14 התקבלה החלטת המועצה הארצית, שדחתה את ערר הועדה המקומית ואישרה את החלטת הועדה המחוזית מיום 5.3.13;
בפתח החלטתה, סקרה המועצה הארצית את הרקע להליכים לפניה, תוך שהדגישה את העובדה שהמאמצים לקדם את התכנית נמשכים שנים רבות, בשל גודלו ומורכבותו של השטח שבנדון, וכי "התכנון של השטח הוא צורך אמיתי, לא רק של העירייה עצמה, אלא גם של בעלי הזכויות הספציפיים שאדמותיהם בתחומי התכנית, בפרט, ושל תושבי חולון בכלל" (ראו סעיפים 1-7 להחלטתה). לאחר הדברים האלה, סקרה המועצה הארצית בהרחבה את טענות הוועדה המקומית, כפי שמצאו ביטוי בערר (סעיפים 8-13 להחלטתה), ואת המענה שניתן לטענות אלה על ידי הועדה המחוזית (סעיפים 14-25 להחלטתה), החברה להגנת הטבע (סעיפים 26-33 להחלטתה) והעותרים (סעיפים 34-46 להחלטתה).
המועצה הארצית בחרה לפתוח את הדיון בסוגיית שטח פארק החולות, תוך שהדגישה לעניין זה את איזון האינטרסים הנדרש, תדיר, בגדרי הליכי תכנון, הן בכלל, הן בפרט במקרה הנדון לפניה, בציינה, כי (סעיפים 47-48 להחלטתה):
"התכנית מעלה על סדר היום את המתח בין אינטרסים שונים, חשובים כולם: המתח שבין שימוש ופיתוח מחד גיסא, לבין צרכי שמירת הטבע מאידך. בין צורכי ההווה מחד גיסא לבין שמירה על משאבים לטובת הדורות הבאים מאידך".
המועצה הארצית עמדה, תחילה, על חשיבותה של ההגנה והשמירה על שטחים פתוחים, ערכי טבע ואיכות הסביבה, בציינה לעניין זה, כך (סעיפים 49-50 להחלטתה):
"מוסדות התכנון בישראל מכירים בחשיבותה של ההגנה והשמירה על שטחים פתוחים, ערכי טבע ואיכות הסביבה כשיקול תכנוני בעל משקל רב. ... צורך זה בשימור השטחים הפתוחים התחזק עד מאד בעת האחרונה, שכן מדינת ישראל הפכה לאחת המדינות הצפופות ביותר בעולם המערבי. בהיעדר תכנון מתאים, השטח הבנוי ילך ויכסה את שטחי הנוף הפתוח, וכך יבואו לידי כליה ערכי הטבע והמורשת מבלי שניתן יהיה להחזיר את גלגלי הזמן והסביבה....שטחים פתוחים הכוללים ערכי טבע ייחודיים, בית גידול לבעלי חיים וצמחים חלקם נדירים וחלקם בסכנת הכחדה ומקום לפנאי, נופש וטיולים, מהווים משאב ציבורי שיש לשמרו ביתר שאת ושיש לחנך את הציבור לשמירה עליו."
לצד זאת, המועצה הארצית עמדה גם על הצורך הציבורי במתן מענה לצרכי הפיתוח ולפתרונות דיור (סעיפים 51-54 להחלטתה):
"אלא שהשמירה על משאבי הקרקע אינה צורך בלבדי ויחיד: הצורך הציבורי במתן מענה לצרכי הפיתוח ובכלל זה פתרונות דיור מהווה גם הוא שיקול תכנוני-חברתי-כלכלי מן המעלה הראשונה לאור ההחרפה במצוקת הדיור בישראל. מדינת ישראל משוועת לקרקעות דיור. הביקוש הגבוה לדיור לעומת ההיצע הנמוך הרחיק שכבות רבות באוכלוסייה מהגשמת החלום והצורך האנושי לבית בישראל. ברי כי בין הגורמים להחרפת הבעיה, קיימים גם גורמים תכנוניים, כגון תכנון וניצול לא יעילים של הקרקעות. התמודדות עם עודפי הביקוש ויצירת היצע על ידי הבטחת מלאי תכנוני זמין, והסרת חסמים בתכניות המצויות בצנרת של מוסדות התכנון, היא צו השעה, משימה לאומית וחובה המוטלת על מוסדות התכנון. הירתמות מוסדות התכנון למשימה הלאומית מתבטאת בהובלת מדיניות של מקסום הקרקע ע"י אפשרויות תכנוניות שונות כגון בניה לגובה, העלאת הצפיפות בהתאם לתמ"א 35 והוספת יחידות דיור."