כאמור, הועדה המחוזית הגיעה למסקנה, כי הותרת שכונת גבעת חולון על כנה תפגע ברצף של פארק איכותי ומשמעותי ותצמצם את שטח הפארק, אשר חשיבותו גבוהה, שכן תחום השכונה, שיהפוך לשטח ציבורי פתוח, יהווה חיץ בין פארק החולות לבין אזור התעשייה והמסחר. הועדה המחוזית הדגישה בהחלטתה, כי בשכונת גבעת חולון ישנן הגבלות הנובעות משדה התעופה בן גוריון, לאור כך שהאזור ממוקדם בתחום מר"מ 2 (רעש מטוסים), וכי לא ניתן לקדם תכנון מפורט באזור בשל תכנית ח/1, שהינה תכנית מתאר כללית. עוד הדגישה הועדה המחוזית בהחלטתה את העובדה שאין כל צפי לשינוי המגבלות הנובעת מתמ"א 2/4 וכי למעשה, שטחים אלו אינם ניתנים לפיתוח בעתיד הנראה לעין. הועדה המחוזית ציינה, כי מאחר שמגורים באזור כזה אינם מגורים איכותיים ומאחר שממילא המדובר בשכונה הכוללת 24 בתים בלבד, ראוי מבחינה תכנונית לייצר לה חלופות טובות יותר, מאשר להותיר את המצב על כנו. במצב דברים זה, ובהינתן המגבלות הקיימות, נמצא כי הכללת השטח שמצוי בתחום מר"מ 2, הכולל גם את שכונת גבעת חולון, בתחום הפארק, מבטאת איזון ראוי בין שימוש ופיתוח מזה, לבין צרכי שמירת הטבע, מזה.
אמנם, במסגרת הדיונים לפני הועדה המחוזית הועלתה על ידי הועדה המקומית האפשרות לייעד שטחים אחרים לתכנון עתידי למגורים, וזאת בצפון הפארק, בשטח בו מצויה גם השכונה. אולם, אפשרות זו נדחתה על ידי הועדה המחוזית בשל כך ששטח זה איננו יכול להיות מיועד למגורים בשל מגבלות הבניה בשטחי ההשפעה של שדה התעופה, וזאת בעוד שהפתרון שמצאה הועדה המחוזית אפשר להגדיל את שטח הפארק ללא צמצום היקף יחידות הדיור שעתידות להיבנות, כאשר תחת בניה נמוכה ובניה חד קומתית תשתנה הפריסה וייבנו מבנים בבנייה רוויה בשטחים שממילא מיועדים לבנייה, באופן שיביא לניצול מרבי של משאב הקרקע. בהקשר זה יש לזכור, כי לרשות המקומית, מטבע הדברים, נקודת מבט שונה מזו של הוועדה המחוזית וייתכן, כפי שארע בענייננו, שהרשות המקומית תעדיף בנייה דלילה ונמוכה, בעוד הוועדה המחוזית, השוקלת אינטרסים רחבים יותר, תעדיף בנייה צפופה ורוויה, מתוך שיקול הייעול של משאב הקרקע המצומצם (עוד על השוני בין נקודות המבט של גופי התכנון השונים ראו ע"א 2902/97 אחים עופר הנדסה ופיתוח בע"מ נ' גליקמן, פ"ד נג(1) 369, 381 (1999)).
כב' השופט י' עמית, עמד בפסק דינו בעניין יער ירושלים (בגץ 3917/14 פורום הארגונים למען יער ירושלים נ' הועדה הארצית לתכנון ולבניה תשתיות לאומיות (2014), על החשיבות בשמירה על ערכי הטבע. עם זאת הדגיש כי שאלת המדיניות היא עניין למחוקק לענות בו, וכאשר במסגרת מדיניות זו האיזון של רשויות התכנון נעשה כדין, אין עילה לבית המשפט להתערב בו (פסקאות 32-33 לפסק דינו):