"העותרים הצהירו בפתח העתירה כי הם מתנגדים לכביש במישור העקרוני, באשר לדעתם, הכביש מייצג סדר עדיפויות מוטעה הכרוך בבזבוז משאבי ציבור ובנזקים בלתי הפיכים. לדעת העותרים, הקונספט של הכביש פגום מיסודו. לשיטתם, בתכנון התחבורה אל ירושלים וממנה, יש ליתן עדיפות לעידוד השימוש בתחבורה ציבורית, בעוד כל הקלה בזרימת רכב פרטי מגבירה עוד יותר את השימוש ברכב פרטי. אלא שבית משפט זה אינו כתובת להתוויית מדיניות או לקביעת סדרי עדיפויות. אלו נקבעים על ידי הרשות המבצעת, ומשלא נמצאה התכנית לוקה באחד ממיני המריעין בישין של המשפט המינהלי, בית המשפט לא יחליף את שיקול דעתה של הרשות בשיקול דעתו ולא יתיימר לקבוע סדרי מדיניות כללית. ... החלטה תכנונית שגויה עלולה לפגוע באופן בלתי הפיך במערכות אקולוגיות ובערכי טבע ונוף. מכאן הצורך לאזן באופן סביר בין השיקולים והאינטרסים השונים: "... אין חולק בדבר הצורך לאזן ככל הניתן בין דרישות הפיתוח התכנוני והקמת מערכות בינוי וכבישים לבין האינטרס החברתי בהגנה על ערכי נוף ויפי הטבע, המצויים במשורה בארצנו הקטנה. נדרש איזון עדין בין הצרכים המתנגשים" (בג"ץ 1135/04 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' "הצוות המלווה" לעניין תמ"א 31/א/18, פ"ד נט(4) 784, 794 (2005)). בסופו של יום, ענייננו באיזון בין תועלות חברתיות שונות, בין פיתוח לבין שיקולים סביבתיים של שימור הטבע והנוף. איזון זה מסור לשיקול דעתם של מוסדות התכנון ולא ראינו עילה להתערב בו.".
(הדגשה שלי – מ' א' ג').
הנה כי כן, הועדה המחוזית בחנה את כלל החלופות ובהינתן מגבלות הבניה החלות מכוח התכניות הרלבנטיות, בחרה בחלופה התכנונית אשר מגשימה באופן ראוי הן את צרכי הפיתוח והן צרכי השימור. משלא נמצא כי הוועדה המחוזית נתנה משקל לא ראוי לאינטרס כלשהו או התעלמה מאינטרס זה או אחר, המסקנה היא כי החלטתה נופלת במתחם הסבירות ואין מקום שבית משפט זה יתערב בה, ומכל מקום, וכפי שבדין קבעה המועצה הארצית, החלטת הועדה המחוזית אכן משקפת איזון ראוי בין הצורך בשמירה והגנה על השטחים הפתוחים ועל ערכי הטבע לבין הצורך בפיתוח ובמציאת פתרונות דיור. למעשה, דווקא משאלתם של העותרים כי שכונת גבעת חולון תישאר כאי בודד בלב השטח הפתוח היא שאינה סבירה, שכן אין היא מביאה כלל בחשבון את האינטרס הציבורי אלא רק את האינטרס הפרטי של העותרים.
ויודגש. אינני מקלה ראש בפגיעה שצפויה לעותרים בעקבות עקירתם מבתיהם, בהם הם מתגוררים מזה עשרות בשנים. אולם, מחובתם של דיני התכנון לאזן בין המשקל שיש לתת למימוש זכות הקניין של הפרט בקרקע לבין צרכי הכלל, המחייבים לעיתים גריעה מהנאת הקניין כדי להגשים תכליות תכנון חשובות המקדמות את האינטרס הציבורי. חשיבותם של ערכי הטבע והסביבה ככלל, וחשיבות שימורו של פארק החולות במקרה שלפני, אינם מוטלים בספק, אלא שהכל עניין של מידה ואיזון בין ערכים אלה לבין צרכים חברתיים אחרים וזכות הקניין של העותרים. ואולם, בעניינו איזון זה אכן נערך, תוך שהועדה המחוזית ערכה מספר שינויים בתכנית, אשר כוללים הוראות שנועדו להבטיח את זכויות תושבי שכונת גבעת חולון, ובהן הוראות המבהירות כי פינוי השכונה יתאפשר רק עם תחילת ביצוע התכנית המפורטת הראשונה, אשר, כאמור, תסדיר את זכויות תושבי השכונה; כי עד למועד פינוי השכונה ניתן יהיה להמשיך ולהשתמש בבניינים הקיימים כדין למגורים; וכי כל זמן שיתאפשר השימוש למגורים בשכונה, תתאפשר הוצאת היתרי בנייה לשיפוץ.