ח. אם נלך אחר תצהירו של ד"ר יופה הרי ייפוי הכח שניתן לתובע, כמו גם הצוואה, אינם תקפים.
ט. נטל השכנוע להוכיח כי אין מדובר במתנה מוטל על התובע שהוא "המוציא מחברו".
דיון והכרעה
- אכן, הנתבע 2 נכח באולם בית המשפט במהלך עדותו של התובע. לכאורה מצב זה יכול להביא להפחתה ממשקל עדותו. עם זאת, הנתבע לא הצביע על תיאום גרסאות או זיהום הגרסה (שהובאה לכתחילה בתצהיר עדות ראשית). לפיכך, טענתו של הנתבע לעניין זה נדחית.
מתווה נורמטיבי -
- הפסיקה מבחינה בין חשבון בנק שנפתח מלכתחילה כחשבון משותף על ידי הצדדים, לבין חשבון שנפתח מלכתחילה על ידי צד אחד בלבד, שאליו צורף בהמשך בעלים נוסף. לעניין זה קיימת חזקה שלפיה כספים המצויים בחשבון משותף, שנפתח מלכתחילה כמשותף, הם בבעלותם המשותפת של השותפים לחשבון, אלא אם יוכח אחרת [בע"מ 6939/15 פלוני נ' פלונים [נבו] (7.12.2015); בע"מ 5710/09 פלונית נ' פלונית [נבו] (10.8.2009)]. לעומת זאת, בכל הנוגע לבעלות בכספים שהופקדו בחשבון טרם צירופו של שותף נוסף, עצם צירופו לחשבון אינו מלמד בהכרח על מתן מתנה, ויש לבחון מה הייתה הכוונה שביסוד צירופו לחשבון: "בעשיית מתנה כוונת הצדדים המלווה במעשים היא הקובעת" [ע"א 453/73 עזבון המנוח אפרים וסנר נ' גוטמן, פ"ד כט(1) 313 (1974); ר' גם ע"א 679/76 סלי נ' עזבון המנוח קרל שפר, פ"ד לב(2) 785,794 (1978)]. וכפי שנכתב במאמרו של פרופ' בן אוליאל, חשבון בנק משותף - הערכה ביקורתית", משפטים י (תש"מ), 439 בעמ' 444: "כאשר בית המשפט ער לעובדה כי בחשבון משותף של א' ו ב' (בני זוג או זרים) הקרן היא רכושו הבלעדי של א' יש לקבל את ההנחה כי החשבון נפתח למטרת נוחותו של הבעלים הבלעדי של הקרן. הוכחתו של אינטרס משותף להעניק טובת הנאה לב' תהיה תלויה בנסיבות המיוחדות לכל מקרה ובהחלתם של כללי משפט אחרים".
- על השותף הטוען כי צירופו לחשבון כבעלים נוסף נעשה לשם הענקת מתנה לאלתר, להוכיח את קיומם של שני תנאים: האחד - הוכחת הכוונה להעניק מתנה; והשני - הוכחת העיתוי למתן המתנה: טרם המוות ולא לאחריו. לשם כך עליו להביא ראיות חיצוניות בעלות משקל [בע"מ 4739/15 פלונית נ' פלוני, פיסקות 9-8 [נבו] (30.12.2015)]. וכפי שנקבע בע"א 268/81 ברעם נ' גרטי פ"ד לח (2) 45,52 (1984): "עדיף, שכוונה זו תוכח על-ידי מסמכים בכתב, אך בהעדר מסמך ניתן לקבוע ממצא עובדתי כזה גם על סמך התבטאויותיו המוכחות של המנוח, ראיות בדבר יחסים מיוחדים בין המנוח לבין השותף לחשבון והוכחות נסיבתיות אחרות".
- ודוק, מדובר בנטל הוכחה מוגבר [עמ"ש (חי') 53836-11-14 נ.ש. נ' ל.ש, פיסקה 15 [נבו] (15.12.2013)]. וכפי שנקבע בבע"מ 6939/15 פלוני נ' פלונים, פיסקה ט"ו וההפניות שם [נבו] (7.12.2015): "דרושה הוכחה קונקלוסיבית בדבר גמירות דעתו של פלוני להקנות לשותפו מחצית מן הכספים במתנה. ...בכגון דא, על גמירות הדעת להשתקף באופן ברור מחומר הראיות. כדי שיהיה ניתן לקבוע שאכן ביקש פלוני להעניק מתנה לשותפו, על בית המשפט מוטלת החובה לבחון את חומר הראיות באופן מחמיר וקפדני, וחשיבות מכרעת לכך שרצון הנותן יובע בצורה הברורה ביותר ועל פי ראיות חד משמעיות".
מן הכלל אל הפרט -
- ענייננו בחשבון שנפתח מלכתחילה על שם ההורים, אשר התנהל במשך מספר שנים בטרם צירפו המנוחים את הנתבע כבעלים נוסף בו (התובע- עמ' 12, ש' 16, סעיף 31 לתצהיר; הנתבע- עמ' 170, ש' 2,17). ביום 9.11.2016 הנתבע צורף כשותף נוסף לחשבון, בהתאם לטופס "צירוף שותף ללקוח" הכולל סעיף אריכות ימים בחשבון משותף (עמ' 17,25-24 נ/2).
- בין הצדדים התעוררה מחלוקת מה משמעות צירופו של הנתבע כשותף לחשבון.
לשיטתם של התובע והנתבע 2, צירוף הנתבע לחשבון נועד להקל על ההורים בניהול ענייניהם, אך לא הייתה כוונה להעניק לו מתנה, ואף לא הייתה אפשרות לעשות כן נוכח מצבו הקוגניטיבי המתדרדר על המנוח: "תכלית הרישום נועדה למנוע את הקפאת הכספים במקרה של מות אימי, על מנת שניתן יהיה לסייע לי' ז"ל, אבי, בניהול ענייניו הכספיים", "י' ז"ל לא היה כשיר לבצע פעולות בסיסיות בחיי היומיום, לא כל שכן לבצע פעולות משפטיות כדוגמת הענקת מתנה של מיליוני ₪ על מנת "לתקן קיפוח" נטען ומוכחש של שנים" (התובע- סעיפים 16,35 לתצהיר, עמ' 36, ש' 25-21; הנתבע 2- סעיפים 14,21 לתצהיר, עמ' 64, ש' 9-8, עמ' 66, ש' 25).