המנוחה בחרה במכשיר משפטי מסוים - האם אשה חכמה, דומיננטית ודעתנית, (התובע- עמ' 7, ש' 16,19; הנתבע- עמ' 119, ש' 12; הנתבע 2- עמ' 57, ש' 21), נמנעה מלנקוט פעולות משפטיות או פיננסיות שיש בהן כדי להקנות באופן מיידי את הכספים לנתבע. כך, למשל, נמנעה מביצוע העברה בנקאית, כפי שעשתה במקרים אחרים (הנתבע 2- עמ' 96, ש' 4-3,21), ואין לנתבע הסבר לכך (עמ' 186, ש' 16- עמ' 187, ש' 9). בנוסף, אף שבעבר נתנה לתובע ייפוי כח (מוגבל) בחשבון בנק (לאומי) (מסמך מיום 2.7.2012 ת/3), והייתה מודעת, מן הסתם, להבחנה שבין מתן ייפוי כח לבין צירופו של אדם כבעלים בחשבון, נמנעה גם ממתן ייפוי כח, כי: "ידעה שאם יקרה לה משהו ואם היא תפסיק להיות כשירה או תלך למאה עשרים, ייפוי הכח יסתיים מיידית זה לא רלוונטי יותר והיא רצתה שאפשר יהיה להמשיך ולדאוג לאבא שלנו" (התובע- עמ' 14, ש' 25-24, עמ' 16, ש' 11-7, עמ' 36, ש' 25-19, עמ' 38, ש' 19-9). לעומת זאת, המנוחה פנתה לילדיה האחרים בנוגע לאפשרות של צירופם לחשבון, אולם פניותיה נענו בשלילה, כל אחד מטעמיו (התובע- עמ' 15, ש' 1,5; הנתבע 2- עמ' 58, ש' 2-1, עמ' 60, ש' 20, עמ' 61, ש' 15-14,20,26-25). בנסיבות אלה, בחרה המנוחה במכשיר של צירוף הנתבע לחשבון, מבלי לשנות את ההוראה בצוואה לפיה: "הכספים בארץ ובחו"ל, פקדונות, תכניות חסכון, מכוניות, מניות, אגרות חוב וכל נכס אחר יחולקו ויונחלו לילדיי בחלקים שווים" (שם, סעיף 5.3.6 ת/2), וזאת אף שלשיטת הנתבע, המנוח היה כשיר גם בשנים לאחר מכן (הנתבע- עמ' 117, ש' 13, ייפוי כח מיום 16.3.2017 נ/3). מכאן מתבקשת המסקנה כי הצירוף לחשבון נעשה מטעמי נוחות;
התנהלותה של המנוחה לאחר צירופו של הנתבע לחשבון - גרסאותיו של הנתבע בעניין עיתוי מסירת המידע בנוגע ליתרת החשבון לא היו עקביות: לפני חתימתו על מסמכי הבנק- "דיברת על מיליונים, אני אפילו לא ידעתי מה קורה בחשבון שם . ...ש: אתה בעצם מצהיר בשבועה שאתה באותו מעמד אין לך מושג כמה כסף יש בחשבון? ת: חד משמעית" (הנתבע- עמ' 99, ש' 21-20, עמ' 100, ש' 24-22) "היא אמרה לי בהמשך השיחה... נתנה לי הסבר מפורש על מה מדובר אבל זה היה בהמשך השיחה וטרם החתימה" (הנתבע- עמ' 101, ש' 19-16), אחרי חתימתו על מסמכי הבנק- "ש: אז היא אמרה לך ובטרם החתימה ידעת באיזה סכום מדובר? ת: לא, אני אומר לך בדיוק הפוך. היא אמרה לי "אנחנו רוצים לתת לך מתנה". היא לא אמרה לי כמה כסף יש בחשבון. אחרי שהכל נחתם והכל היא הסבירה לי בדיוק מה יש וידעתי גם אחרי זה מה יש. ..ש: כרגע אמרת "טרם החתימה? ת: לא ...חתמנו, ואחרי שחתמנו אמא שלי אמרה לי, תדע, מדובר בסכום כזה וכזה. ...קודם כל היא החתימה אותי על החשבון... כמובן שאחרי זה שאלתי" (הנתבע- עמ' 101, ש' 26-20, עמ' 102, ש' 4-3,7, 17). חוסר העקביות בגרסאות מלמד שהמידע שנמסר לנתבע על הכספים בחשבון לא נבע מהיותו בעלים של הכספים או מכוונה להקנות לו את הכספים.
- התנהלותה של האם כמובא לעיל מתיישבת עם המסקנה כי צירופו של הנתבע לחשבון נעשה מטעמי נוחות.
- השני, המנוח לא היה כשיר להבין טיבה של פעולה משפטית של מתנה באמצעות צירוף הנתבע כשותף בחשבון.
- בענייננו, כבר בשנת 2012 תועד המנוח כסובל ממחלת אלצהיימר (תעודת רופא של ד"ר כצן מבי"ח השרון, מומחה בגריאטריה, מיום 22.8.2012 ת/11, תעודה רפואית של ד"ר יופה, פסיכיאטר, מיום 11.9.2013 ת/12).
- ד"ר יופה הסביר בחקירתו הנגדית כי מדובר במחלה פרוגרסיבית, שבה מצבו הקוגניטיבי של החולה אינו מתאפיין בתנודות של שיפור והחמרה, אלא במגמת ירידה עקבית: "הבסיס של הירידה הוא בסיס קבוע. ...עליות אין. יש מורדות. ...אין הטבה" (עמ' 2, ש' 26-24, עמ' 3, ש' 9-1).
ואכן, הנתבע 2 העיד על התרשמותו שמצבו של האב נמצא במגמת התדרדרות: "הייתה לו התדרדרות קוגניטיבית...הרבה זמן .... האסימון נפל כשאמא שלי ביקשה להוציא את האפוטרופוס בגוף. כלומר האסימון של - זה רפואי. ש: ...אתה יכול לתת לי תחושת זמן? 2011,2012,2014? ת: ...אני לא זוכר" (עמ' 94, ש' 13-7). לכך הסכים גם הנתבע, אך ניסה לטעון שהמצב היה תנודתי והאב היה כשיר בעת הרלוונטית: "היה סוג של הדרדרות, סוג של תהליך שבו הדמנציה המשיכה והמשיכה. בשלב מאוחר יותר היה כבר אלצהיימר מלא" (עמ' 127, ש' 10-8), "אני יודע שאבא שלי היה חולה. רק ההבדל בין הגרסה שלך לגרסה שלי, שאני אומר שאבא שלי היו לו רגעים יותר טובים ופחות טובים" (עמ' 124, ש' 11-6).
- בענייננו, ההסכמה לצירוף הנתבע לחשבון לא מלמדת בהכרח שהמנוח היה כשיר באותה עת, וכי הסכמתו ניתנה בדעה צלולה, וזאת מהטעמים הבאים:
א. ד"ר יופה כתב בתעודה רפואית את ממצאי הבדיקה לפיהם האב "איננו מתמצא בזמן, ללא שיפוט המציאות, ללא תובנה למצב" (מסמך מיום 11.9.2013 ת/12), ובחקירתו הנגדית העיד כי לדעתו האב לא היה כשיר לקרוא מסמך או להבין אותו כבר בשנת 2013, ובוודאי שלא בשנת 2015: "ש: בשנת 2013 הוא היה מסוגל לקרוא מסמך, להבין אותו ולחתום עליו? ת: ואני מתבסס עכשיו לא על הזיכרון של הבדיקה אלא על הזיכרון מקריאת חוות דעתי, ...אם היו שואלים אותי אז אם הוא כשיר לחתום על מסמך, הייתי קובע שלא. ש: יכול להיות שנניח ב2014,15' או אפילו נלך 17', בשנת 2017 הוא חתם על משהו והוא הבין על מה הוא חתם? ת: סביר להניח שלא...ההגיון הרפואי אומר שלא, כי כפי שאמרתי המחלה הזו היא מחלה מידרונית, מדרדרת, ואם הוא ב2013 לדעתי היה לא כשיר אז בוודאי ובוודאי ב2015 ו2017 הוא בטח לא היה כשיר" (עמ' 5, ש' 20- עמ' 6, ש' 7).