לכך מצטרפת הודאתו של הנתבע שכתב בשנת 2016 כי האב לא היה מסוגל להבחין בין אנשים, וזאת בהתייחסו למטפלת שלו (ת/16; הנתבע- עמ' 123, ש' 9-1). אני סבורה כי עדות זו של הנתבע מחזקת את הממצאים הרפואיים בדבר מצבו הקוגניטיבי הירוד של האב ולהמשכיותה של הפגיעה לאורך השנים. למעשה תיאורו של הנתבע את מצבו של האב בשנת 2016 עולה בקנה אחד עם הממצאים הרפואיים שקדמו לכך ומחזק את המסקנה כי מצבו הקוגניטיבי לא איפשר לו להבין את משמעותה של הפעולה המשפטית במועד הרלוונטי.
לכן, ולא בכדי, הנתבע, שהתנגד מלכתחילה למינוי מומחה מטעם בית המשפט, לא עמד על קבלת חוות הדעת לאחר שנשמעה עדותו של ד"ר יופה, אף שהתברר כי חוות דעתו של המומחה לא הוגשה לתיק (עמ' 209, ש' 24-16, עמ' 210, ש' 1).
ב. אנשי מקצוע מהרפואה הציבורית ובהם נוירולוג וגריאטר, פגשו את האב בשנים 2015-2012 (ת/11, ת/12, ת/13), ערכו לו מבחני מינימנטל שבהם השיג ניקוד שהלך ופחת לאורך השנים (ינואר 2013- ניקוד 18/30 (עמ' 76 ת/12), ינואר 2015- ניקוד 15/30 (עמ' 80 ת/13)), וקבעו ממצאים המעידים על פגיעה ביכולותיו הקוגניטיביות (הנתבע- עמ' 118, ש' 7,16,22,26, עמ' 120, ש' 23-17, עמ' 121, ש' 19-6). לעומת זאת, הנתבע הוא הדיוט: "לא בקיא במחלה", ואינו איש רפואה (עמ' 127, ש' 8, עמ' 187, ש' 24). לכן, אין בעדותו של הנתבע כדי לסתור את הממצאים הרפואיים האובייקטיביים.
00הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהנתבע עצמו חתם על כתב הסכמה למינוי אפוטרופוס בשנת 2012 (עמ' 29 ת/4, הנתבע- עמ' 119, ש' 7). בכך תמך בעמדה העובדתית בדבר מצבו הקוגניטיבי של האב באותה עת, בעוד שההסבר שמסר בחקירתו - "כשאמא שלי ביקשה משהו הסבירות שנתנגד לה כמעט ולא היה קיים. ...חתמתי על זה רק כי אמא אמרה" - אינו מתקבל על הדעת, בפרט נוכח הפגיעה המשמעותית באוטונומיה של האב הכרוכה במינוי אפוטרופוס (הנתבע- עמ' 119, ש' 26-24). משכך, הנתבע מושתק ומנוע מלטעון כיום טענה עובדתית הסותרת את העמדה שבה תמך באותה עת [על תכליתו של השתק שיפוטי ר' ע"א 2252/17 שרעבי נ' לוי, פיסקה 13 [נבו] (2019)].
0
ג. קיים פער מהותי בין גרסת הנתבע בתצהירו לבין עדותו בחקירתו הנגדית. בתצהירו הצהיר הנתבע באופן נחרץ כי "אבי ז"ל הבין היטב על מה הוא חתם" (שם, סעיף 6). לעומת זאת, בחקירתו נקט לשון מסויגת בהרבה כאשר העיד תחילה: "אני אומר שאבא שלי באותה עת הבין מה הוא עושה, ... אפילו החזיק את ידי ואמר לי אני מאוד שמח עם מה שנעשה וכו' וכו' וכו'" (עמ' 107, ש' 25-22) ובהמשך אמר: "אני מתאר לעצמי שהוא הבין באותו רגע על מה הוא חתם" (עמ' 108, ש' 3) והבהיר כי מסקנתו התבססה למעשה על תחושתו האישית: "אתה רוצה להיכנס לדקויות, אני הרגשתי שאבא שלי יודע מה הוא עושה" (עמ' 108 ש' 6-5), וכן: "אבא נתן לי את ההרגשה" (עמ' 122, ש' 18), ורק לאחר מכן הוסיף כי: "אבא, באותו רגע נתון היה מאוד מפוקס, הבין מה הוא עושה" (עמ' 122, ש' 19).