את הנאמן בכל הנוגע לבניין 222 בפרויקט הר חומה ובכל פרויקט פסגת זאב לחפש קבלנים חדשים במקום קבלני המשנה שעבדו בפרויקטים וסבלו מעיכוב בתשלומים, כאשר המוניטין שיצא לפרויקטים בעקבות זאת הקשה על הדבר. על כן, יש רגליים מוצקות לטענת הנאמן שפעולותיה של המערערת הובילו לעיכוב בהשלמת העבודות ובמסירת הדירות. כמו כן, גם לאחר כניסתה של החברה להקפאת הליכים המשיכה המערערת לעכב תשלומים בניגוד להחלטות בית המשפט בעניין זה, מה שהוביל ליצירת מנגנון לאישור החשבונות השוטפים על ידי מומחה בית המשפט והפקדת הכספים בקופת בית המשפט בניגוד לכל נוהל מקובל בתיקי הבראה והקפאת הליכים. כך גם בנוגע לטענת המערערת לגבי שני הבניינים בפרויקט פסגת זאב אשר העבודות בהם החלו לאחר הפקדת התשלומים בקופת בית המשפט, שפעולותיה של המערערת השחירו את שמו של הפרויקט בפני קבלני משנה פוטנציאליים ובכך עיכבו את התקדמות הפרויקט.
- לפיכך, מכיוון שבפרויקט פסגת זאב דובר בעיכוב תשלומים העולים כדי חודש וחצי במצטבר, עיכובים שמצד אחד לא היו משמעותיים ביותר, אך מצד שני שיבשו את תזרים המזומנים של החברה ואת המוניטין שלה, יש מקום לחלק את האחריות לעיכוב בבנייה בין המערערת לחברה. בנושא זה אין בפני בית המשפט נתונים איתנים ובדוקים, אך המעט שאוכל לומר הוא כי יש יסוד לקביעת הנאמן (למרות שניתן היה להגיע לכלל תוצאה אחרת) לפיה בנוגע לבניינים 1 ו-2 המערערת תישא באחריות לשישה חודשי איחור, בעוד החברה תישא באחריות לעשרה חודשי איחור, ובנוגע לבניינים 3 ו-4 המערערת תישא באחריות לשישה חודשי איחור בעוד החברה תישא באחריות לאחד עשר חודשי איחור. לעומת זאת בפרויקט בהר חומה מדובר על עיכובים משמעותיים של תשלומים בסך 1.6 מיליון ₪ אשר הכבידו רבות על המשך הבנייה, כל האחריות על שמונת חודשי העיכוב תוטל לפתחה של המערערת, וזאת בנוסף לאמור לעיל שבכל מקרה המערערת לא ראתה בעיכובים במסירה כהפרה המצדיקה גביית פיצויים מהחברה.
- אלא שכאמור, דחה הנאמן את כל תביעתה של המערערת בראש נזק זה מכיוון שהיא לא הוכיחה נזק בפועל. בפרויקט הר חומה המערערת לא צירפה כל אסמכתא לתשלום והסתפקה בצירוף טבלה פנימית המסכמת את ריכוז הזיכויים לדיירים (נספח 2.14 לתגובת הנאמן לערעור) ללא כל הסבר בנוגע לסכומים המצויים בו, למהות הזיכוי או לפירושם של הסימנים בכתב יד. גם דו"ח המפקח מטעם הבנק לחודש ינואר 2014 לא מוסיף על כך דבר. לפי אותו דו"ח המערערת שילמה פיצויים לדיירים בגין איחורי מסירה בסך מצטבר של 71,000 ₪ בלבד, כאשר הפיצוי ניתן באמצעות קיזוז מול היתרה לתשלום. המערערת לא התייחסה לטענה על צורת קיזוז זו, אלא טענה כי ישנם תשלומים נוספים לדיירים אשר שולמו מחשבונות פרטיים של המערערת ולא מחשבון הליווי הבנקאי והפנתה לאותה טבלה אשר אוזכרה לעיל. גם בפרויקט פסגת זאב המערערת צירפה
--- סוף עמוד 11 ---