סעיף 350ח של ויתור על החוזה הקיים, וכל אימת שלא יעשה כן, סעיף הפיצויים המוסכמים יעמוד על כנו.
- תימוכין לפרשנות זו אפשר למצוא תוך השוואת לשון הסעיף כפי שהוצע בהצעת חוק החברות (תיקון מס' 17)(הבראת חברות), תשע"א-2011 לבין לשונו היום. בעוד שבסעיף 350ז(ט) להצעת החוק נאמר כי: "אומץ חוזה קיים לפי סעיף זה, יהיה דין התמורה בעד חיוב שביצע הצד השני לחוזה לאחר האימוץ כאמור, כדין הוצאות הבראה", לשון הסעיף כפי שנתקבל קובע כי "אומץ חוזה קיים, יהיה דין חיובים שמועד קיומם ממועד האימוץ ואילך כדין הוצאות הבראה" (ההדגשות שלי – ד.מ.). היינו הצעת החוק בחרה לשון של "דין התמורה" ואילו החוק שנתקבל בחר בלשון "דין חיובים", לשון רחבה יותר הכוללת בחובה כל חיובי החוזה, כולל סעיף הפיצויים המוסכמים שבו, ולאו דווקא רק התמורה החוזית (וראו דברי ההסבר לסעיף ששם אף נאמר מפורשות שמדובר ב"התחייבויות החברה לתשלום בעד חיובים שבוצעו בידי הצד השני לחוזה לאחר מועד האימוץ").
- עם זאת, פיצוי מוסכם אינו "מילת קסם" ופשיטא שאין לאפשר לצד לחוזה קיים לנצל את תניית הפיצויים המוסכמים בחוסר תום לב בכדי להפיק רווח מהקפאת ההליכים של החברה. שכן בנוסף לדין הכללי החל על פסיקת פיצויים מוסכמים בחוזה לפי סעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: "חוק התרופות") - הקובע שבית המשפט רשאי להפחית את הפיצויים המוסכמים אם מצא שהם נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה - כאשר פסיקת הפיצויים המוסכמים באה על חשבון יתרת הנושים, יש לבית המשפט לוודא שהפיצויים המוסכמים אינם מופרזים (וראו: פש"ר (מחוזי ת"א) 1361/02 תבל תשדורת בינלאומית לישראל בע"מ נ' רו"ח צבי יוכמן, נאמן ומנהל מיוחד, 10.12.2003, פר"ק (מחוזי ת"א) 1315/06 עו"ד רונן מטרי בתפקידו ככונס נכסים של חברת שרותי השומרים 1989 אבטחה שמירה וניקיון בע"מ נ' מועצה מקומית אורנית, 16.11.2010).
- לשלמות התמונה וכפי שנאמר במסגרת פר"ק (מחוזי י-ם) 14554-02-14 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' עו"ד ליפה מאיר, בתפקידו כנאמן החברה, 25.3.14, הדין בארצות הברית בכל הנוגע להמשך ניהול החברה בעת הליך ההקפאה, כולל מכירת נכסי החברה וקיום חוזים קיימים, שונה מהדין בישראל. סעיף 363(c)(1) לחוק פשיטת הרגל הפדראלי (United States Bankruptcy Code) קובע כך: