דיון והכרעה
- דיני ניירות ערך מטילים על חברות ציבוריות חובות גילוי רחבות היקף. כך קובע סעיף 36 לחוק ניירות ערך כי:
- 36. (א) תאגיד שניירות ערך שלו הוצעו לציבור על פי תשקיף חייב להגיש לרשות [ניירות ערך] דו"חות או הודעות לפי פרק זה כל עוד ניירות הערך שלו נמצאים בידי הציבור; תאגיד שניירות ערך שלו נסחרים בבורסה או רשומים בה למסחר חייב להגיש דו"חות או הודעות לפי פרק זה לרשות ולבורסה.
ופרק ד' לתקנות ניירות ערך מחייב חברה ציבורית בהגשת דו"חות רבעוניים הכוללים דו"חות כספיים, דו"ח דירקטוריון וכל מידע אחר הנדרש כמפורט באותו הפרק (תקנה 38א) ובכלל זה: מידע בנוגע לשינויים במצבו הכספי והונו של התאגיד (תקנה 40(א)); אירועים שיש להם השפעה מהותית על עסקי התאגיד ומצבו הכספי, וביניהם, שינויים מהותיים בחשיפה לסיכונים ודרכי ניהולם (תקנות 48(א) ו- 48(ג)(7)); ומידע על פעילות בתחום הנגזרים שאינה מיועדת להגנה (תקנה 48(ג)(7) ופרט 2(ב) לתוספת השנייה לתקנות). נוסף על כך תקנה 36(א) קובעת כי חברה ציבורית חייבת במתן דיווח מיידי על "כל אירוע או ענין החורגים מעסקי התאגיד הרגילים בשל טיבם, היקפם או תוצאתם האפשרית, ואשר יש להם או עשויה להיות להם השפעה מהותית על התאגיד, וכן בדבר כל אירוע או ענין שיש בהם כדי להשפיע באופן משמעותי על מחיר ניירות הערך של התאגיד" (תקנה 36(א); עוד ראו: לאה פסרמן-יוזפוב דיני ניירות ערך – חובת הגילוי 433-431 (התשס"ט) (להלן: פסרמן-יוזפוב)).
- כפי העולה מחוות דעתו של פרופ' ביגר החלה אינסטרום כבר ברבעון השני וסמוך לאחר ההנפקה להשקיע את הכספים שגייסה במכשירים פיננסיים עתירי סיכון (אם כי הוא מוסיף ומציין כי הפעילות הספקולטיבית הלכה והתעצמה מתחילת יולי 2006 ואילך). זאת בניגוד מוחלט לאמור בתשקיף לפיו התחייבה להשקיע את הכספים בהשקעות סולידיות בתחומי פעילותה. שינוי כה קיצוני במדיניות ההשקעות של אינסטרום לעומת מה שפורט בתשקיף הוא ללא ספק אירוע חריג "אשר יש [לו] או עשויה להיות [לו] השפעה מהותית על התאגיד" וכן יש באותו השינוי "כדי להשפיע באופן משמעותי על מחיר ניירות הערך של התאגיד". על כן הוא מחייב דיווח מיידי ומקובלת עליי בהקשר זה טענתו של זאבי, הנתמכת בעמדת הרשות, כי אינסטרום הייתה חייבת להגיש דיווח מיידי כאמור כבר במהלך הרבעון השני בעת שנפלה ההחלטה על שינוי המדיניות כאמור והוחל ביישומה (למועדים ההדוקים הקבועים לעניין הגשת דיווח מיידי, ראו תקנה 30(ב)). בית המשפט המחוזי לא הלך בדרך זו. הוא בחר לאמץ את חוות דעתו של פרופ' ביגר אשר סובבת כל כולה סביב הנחת המוצא לפיה חובת הדיווח על שינוי מדיניות ההשקעות קמה רק עם הגשת הדו"ח הכספי לרבעון השני מיום 31.8.2006 (חובה שאף אותה הפרה אינסטרום). הנחה שגויה זו שעליה ביסס פרופ' ביגר את המסקנה בדבר היעדר קשר סיבתי, מתעלמת לחלוטין מן החובה הברורה להגשת דו"ח מיידי אשר קמה בנסיבות המתוארות לעיל, ושגה על כן בית המשפט המחוזי משאימץ את חוות דעתו של פרופ' ביגר ואת המסקנות שאליהן הגיע. חוות דעת של עד מומחה מטעם בית המשפט נושאת אמנם משקל של ממש ובית המשפט ייטה לאמצה. עם זאת, הלכה היא כי בית המשפט הוא הפוסק האחרון גם בעניינים שבמומחיות וכי אין בחוות דעת מומחה, ובכלל זה מומחה מטעם בית המשפט, כדי להגביל את שיקול דעתו (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי, [פורסם בנבו] בפסקה 4 (23.4.1990) (להלן: עניין ניימן); וכן: ע"א 5509/09 מסארווה נ' עזבון המנוח אברהים חסן מסארווה, [פורסם בנבו] בפסקה 14 (23.2.2014); ע"א 402/85 מרקוביץ נ' עיריית ראשון-לציון, פ"ד מא(1) 133, 139 (1987); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 435 (מהדורה שתים עשרה, התשע"ו)). על כן, אם קיימת סיבה בולטת שלא לאמץ את חוות דעת המומחה, רשאי ואף חייב בית המשפט לדחותה (עניין ניימן, שם; ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 949-948 (2002)). מן הטעמים שבוארו לעיל היה על בית המשפט לדחות במקרה דנן את חוות דעתו של פרופ' ביגר בשל הנחת מוצא שגויה בעליל שעליה התבססה חוות הדעת כולה.
- מהן המסקנות הנובעות מן הקביעה כי אינסטרום הפרה את חובת הדיווח והגילוי באי הגשת דו"ח מיידי על השינוי במדיניות ההשקעות שעליה הצהירה?