במועד ועמד על זכותם של המוכרים לפיצוי מוסכם ולריבית פיגורים בגין העיכובים בתשלום. עו"ד אליגולא מאידך גיסא, דחה את הטענות וסבור היה, כי המוכרים הם שהפרו את ההסכם ואינם זכאים לפיצוי כלשהו. עוד טען, כי המוכר לא פינו את הבית עד ליום 10/6 ואינם יכולים למסור חזקה גם עד היום, שעה שהנתבע שחזר מנסיעתו לחו"ל מתגורר בבית והוא מלא בחפציו ומצד שני, מתלוננים הם שלא קיבלו את התשלום הקבוע ליום 10/6/13. עוד ציין, כי הודיע שהכסף עומד לרשות מרשיו, אך המוכרים אינם טורחים להודיע מתי יפנו את הבית. עו"ד קאשי מנגד, משיב כי עד כה הרוכשים לא הודיעו שהם יכולים להעמיד את כל הכסף הנדרש והודעה כזו לא באה אלא רק בשיחה טלפונית מהיום (25/6) ונוכח הודעה זו ביקש כי מלוא התמורה תועבר לידו בנאמנות. בתכתובת זו מציע כל אחד מעורכי הדין הצעה אחרת לסיום ביצוע ההסכם.
- הנה כי כן, תמונת המצב המשתקפת מהתכתבות היא, כי שני הצדדים באמצעות באי כוחם עומדים על כך שהחיובים הם שלובים - לאמור, תשלום כנגד מסירה; כל אחד מהם טוען, כי הבעיה נעוצה בהתנהלות הצד השני, שאינו מסוגל לקיים את חיובו ולא הודיע שהוא מסוגל לקיימו או מתעד לקיימו ומתי; וכל אחד מעוה"ד העמיד מתווה ותנאים משלו לסיום ביצוע העסקה.
- בסופו של דבר, גם הפעם "נגררו" עורכי הדין אחרי עובדות שהציבו הצדדים באשר לאופן המשך ביצוע העסקה במצב הדברים שנוצר. ביום 26/6/13 שילמו הרוכשים סך של 340,000 ₪ בשתי המחאות [אחת בסך של 120,000 ₪ לפקודת המוכר והשניה בסך של 220,000 ₪ לטובת הנאמן - ת/63)]. ביום 2/7/13 שילמו 270,100 ₪ בשתי העברות בנקאיות לחשבון הבנק המשותף של הנתבעים [העברה בנקאית 180,068 ₪ העברה בנקאית 90,034 ₪ - ת/64 ת/65]. כפי שהצהירו המוכרים, אישור הבנק על העברת הכספים לחשבון המשותף התקבל בידם רק ביום 3/7/13 (ס' 18 ד לתצהיר הנתבע במע' 8, שלא נסתר). בעצה אחת עם התובעת, מסירת החזקה בוצעה למחרת, ביום 4/7/13. ביצוע התשלומים ומסירת החזקה, כאמור לא לווה במכתבים נוספים של ב"כ הצדדים (שהחלו להתכתב שוב רק לאחר מסירת החזקה, כמפורט בדיון בתביעה בגין חריגות הבניה).
- הצדדים עצמם החליפו מסרונים (בין 12/6/13 לבין 20/6/13), מהם עולה שהנתבע חזר לישראל ביום 17/6/13 ומפנה דברים מהנכס. עוד עולה, כי התכתובת התקיימה בין התובע לבין הנתבעת, כאשר ככלל, התובע מפנה את המוכרים לתובעת או מדבר בשמה ואילו הנתבעת מפנה את הרוכשים לנתבע או מבקשת בשמו מהתובע, שהתובעת תיצור עמו קשר. התובעת והנתבע, שניהם, צריכים לקבוע את סדרי העברת התשלום והחזקה ומשום מה, הם לא מצליחים לתקשר ביניהם. הרושם המתקבל גם מתכתובת זו הוא שלשני הצדדים נח לדחות את מועד התשלום והמסירה בכמה ימים לכאן או לכאן ואין לחץ מצדם בעניין זה.
--- סוף עמוד 38 ---
- נראה, כי המוכרים התעכבו מעט בפינוי הנכס (במסרון מיום 12/6/13 התובע מברר עם הנתבעת אם סיימה להעביר את חפציה ואם הספיקה לנקות את הבית והיא משיבה, כי לא הספיקה כי היא בטירוף עם הבית) וגם שהותו של הנתבע בחו"ל כנזכר לעיל, לא סייעה בדבר. ובאותה נשימה, הראיות מתיישבות יותר עם גרסת המוכרים, שלפיה לא היה בידי הרוכשים מלוא התמורה כנגד המסירה, או שהם לא הודיעו למוכרים כי הם נכונים לשלמה. התובעת מצהירה בסתמיות ובכלליות, כי לא הייתה כל בעיה מבחינתם לשלם את מלוא התמורה במועדה. אך הטענה לא נתמכה בראיות בדבר יכולת התשלום, ולא הוכחה. גם האופן שבו בוצעו התשלומים בפועל, מחזק את טענת המוכרים, כי לא היה בידי הרוכשים מלוא הכסף הדרוש לתשלום התמורה. התשלומים בוצעו במקוטעין ולשיעורין כמפורט לעיל, ממקורות כספיים שונים ובסכומים לא עגולים.
- שתי הערות נוספות לעניין האחרון לעיל: ראשית, אמנם עו"ד אליגולא ציין במכתב מיום מיום 24/6/13 שהודיע לעו"ד קאשי "לפני זמן רב" שהתמורה מוכנה בידי מרשיו, הרוכשים (ת/62, נספח טז לתצהיר המוכרים). אך עו"ד קאשי הכחיש זאת. לא מצאתי הודעה כזו במכתב כלשהו של עו"ד אליגולא מזמן אמת או במכתב קודם. כאמור, אין כל התכתבות בין הצדדים או באי כוחם סמוך לפני המועד החוזי למסירת חזקה (המכתב הראשון הוא מכתבו של עו"ד קאשי מיום 11/6/13). באופן מוזר, הטענה לא הופיע קודם לכן בתכתובת בין הצדדים ובפרט, לא הופיעה במכתב הקודם מיום 13/6/13 (ת/60, או נספח יד לתצהיר המוכרים) ששלח עו"ד אליגולא במענה למכתבו של עו"ד קאשי מיום 11/6/13. יתר על כן, כאמור, תצהירו של עו"ד אליגולא לא מתייחס כלל לסוגיית התשלומים ואין הצהרה מפיו גם בח"נ, כי מסר פרטים אלה בע"פ לעו"ד קאשי. עו"ד קאשי מנגד, הגיש בהליך זה תצהיר חדש, שכולל התייחסות לתביעה ולתביעה שכנגד, תוך אימוץ מכתביו. גם בח"נ עמד על דעתו שהרוכשים הפרו את ההסכם הפרה יסודית באי תשלום התמורה במועד כמתואר, הפרה שהובילה לדרישת הפיצוי המוסכם. אזכיר כאן גם את חוסר הקוהרנטיות בטענת הרוכשים ביחס לתשלום החמישי כמפורט לעיל. שנית, לא נעלם מעיני כי בינואר 2013 הרוכשים ביקשו להקדים את תשלום התמורה כנגד מסירת החזקה. אך אין חולק, כי הפניה להקדמה כאמור, לא הולידה הסכמה. עצם העובדה שביקשו הקדמה כאמור, אינה מלמדת שהיה בידם הכסף במלואו, זמין ונזיל במועד הרלבנטי למסירת החזקה (ראו בעניין זה גם עדות עו"ד קאשי בעמ' 50 ש' 17-22). אין זה מן הנמנע, שבהעדר הסכמה לשינוי המתווה חוזי, הם לא נערכו לכך. אין חולק שתשלום התמורה לא בוצע כולו מהון עצמי של הרוכשים וגם לא בוצע כולו רק באמצעות נטילת המשכנתא שנרשמה על הנכס. כאמור, אופן ביצוע התשלומים בפועל מתיישב יותר עם כך שלא היה ברשותם הסכום הדרוש במועד המסירה (ראו פירוט התשלומים כפי שבוצעו בס' 116, 145 לעיל).
--- סוף עמוד 39 ---
- קיצורו של דבר, על סמך הראיות שבאו לפניי וכעולה מהמקובץ, אני קובעת, כי הצדדים דחו בהסכמה את מועד המסירה ומועד ביצוע התשלום האחרון. על כן, אין זו הפרה ואין מי מהצדדים זכאי לפיצוי בגין כך. התביעה והתביעה שכנגד בעניין זה, נדחות.
- למעלה מן הדרוש אציין עוד, כי בכל הקשור לתשלום האחרון ולמסירה - לא קמה למי מהצדדים הזכות לפיצוי מוסכם. לפי סעיף 16 להסכם המכר, אם תוקנה ההפרה היסודית בתוך 21 ימים מההתראה בכתב, לא עומדת למי מהצדדים הזכות לפיצוי מוסכם בגין האיחור במסירה. הרוכשים שילמו את התמורה עד ליום 2/7/13 (בתוך פרק הזמן של 21 ימים מהמכתב מיום 11/6/13) והחזקה נמסרה ביום 4/7/13 (בתוך פרק הזמן של 21 ימים מהמכתב מיום 13/6/13). וזאת בנוסף ומבלי לגרוע מכך שהחיובים שלובים ולמעשה, החיוב נוצר רק עם התשלום האחרון.
- לבסוף, למען הסר הטוב, אני דוחה את טענת הרוכשים לקיומה של הפרה יסודית המזכה בפיצוי מוסכם, בשל כך שהנכס לא נמסר כשהוא נקי מכל חפץ. הרוכשים מסתמכים על הוראות סעיף 9 להסכם שלפיו על המוכר למסור לקונה את הדירה "כשהיא נקייה מכל אדם וחפץ" וסעיף 16 בדבר פיצוי מוסכם, שמונה גם את סעיף 9 כסעיף שהפרתו הינה הפרה יסודית. קשה להלום, כי בנסיבות העניין שלפנינו מסירת הנכס, גם אם הושארו בו חפצים של המוכר ורכוש שהוא בבחינת "זבל" ובעיקר בחצר - לא תחשב כמסירה, ואין לפרש את ההסכם באופן זה. זהו כמובן עניין תלוי נסיבות ומידה. אפשר שיתכנו מקרים שבהם הותרת חפצים בנכס תאיין את המסירה או שהמסירה לא תהא מסירה בשל העדר יכולת של ממש לעשות בנכס שימוש סביר בנכס עד להסרת המחדל. כאן, אין אלה פני הדברים. כעולה מעיון בתמונות נותרו חפצים מעטים בבית שבעיקרו היה פנוי, ובחצר הבית נערמו חפצים וזבל לזריקה. מדובר במצב שניתן להתגבר עליו בקלות ובעלות זניחה יחסית, ע"י גורם חיצוני שיפנה את הרכוש שנותר, כפי שאמנם עשו הרוכשים. אוסיף, כי התובעת שהיא עו"ד, הכינה פרוטוקול מסירה ולא סירבה לקבל את הנכס במצבו זה ואף לא ציינה בו דבר לעניין החפצים שהושארו. לכל היותר, מדובר בהפרה "סתם" ולא בהפרה יסודית. בכל מקרה, עלויות הפינוי נכללו בחוו"ד מטעם הרוכשים שנדונה בפרק הקודם והפיצוי בגין כך נבלע בפיצוי המוסכם שנפסק בגין אי התאמה.
- הדברים יפים בשינויים המחוייבים גם ביחס לטענה הכללית בסיכומים שהנכס נמסר "כשמערכותיו אינן תקינות", תוך הפניה לפרוטוקול המסירה ולחשבוניות תיקון כאלה או אחרות (ס' 35 לסיכומים) או ביחס לאי תקינות התנור (עניין שלא נזכר בחוות הדעת ואף נזנח בסיכומים). ממילא לא הובהר ולא הוכח, כי יש בהם כשלעצמם להקים זכות לפיצוי מוסכם נוסף ונפרד, מעבר לזה שנפסק בגין ליקויים ופגמים בנכס. להזכיר, גם לא נתבע בגינם פיצוי בגין נזק ספציפי.