הבקשה לסעד זמני (עיקולים)
- כאמור, הליך זה נפתח עוד בטרם הגשת התביעה, בבקשת הרוכשים מיום 29/7/13 להטלת עיקול בסך של 500,000 ₪ על כספי התמורה שהוחזקו בנאמנות ע"י עו"ד קאשי. התביעה הוגשה ביום 31/7/13 ועמה בקשת הרוכשים להגדלת סכום העיקולים שנקבע קודם, בטענה שרק ביום 30/7/13, מתוך עיון בחוו"ד השמאי אהרוני, נודע להם דבר קיומן של חריגות בניה. לפי חוות הדעת, בשל החריגות הוערך שווי הנכס בסך של 200,000 ₪ פחות מהתמורה המוסכמת. לפיכך, התביעה הוגשה על סך של 700,000 ₪, שהוא סכום גבוה יותר מזה שהתייחסה אליו הבקשה הראשונה לעיקול (שעמדה על סך של 500,000 ₪). לטענת המוכרים שם (וגם בהליך העיקרי), הרוכשים ידעו על החריגות לפני החתימה על הסכם המכר והעניין אף עלה, בין היתר, במעמד החתימה. עוד טענו, כי בכל מקרה, אין יסוד לטענה שנודע להם על החריגות רק ביום 30/7/13. לכל המאוחר, הם ידעו על החריגות בדצמבר 2012, שאז קיבלו את חוות הדעת של השמאי אהרוני וברור שידעו עליהן לעת הגשת הבקשה הראשונה לעיקול (29/7/13).
- לא אפרט כאן את כל גלגולי הליכי הסעד הזמני, שסופם שהוטל עיקול בסך כולל של 300,000 ₪ על סמך העילה של ליקויי הבניה בלבד; ותוך שכב' הרשמת קבעה, כי הרוכשים ידעו על חריגות הבניה לפחות מדצמבר 2013 ולכן, על יסוד עילה זו, אין מקום ליתן כל סעד.
- ואולם בנסיבות העניין, פטור בלא כלום אי אפשר. חשיבותם של הליכי הביניים לצרכי התיק העיקרי באה נוכח ההסכמה הדיונית של הצדדים (בדיון מיום 12/10/15), שלפיה "התצהירים של עו"ד אליגולא ועו"ד מקיאס-שמע שהם
--- סוף עמוד 4 ---
התצהירים שהוגשו במסגרת ההליך הזמני ישמשו גם בהליך זה לרבות פרוטוקול חקירתם בהליך הזמני ויהוו חלק מחומר הראיות בתיק העיקרי וזאת מבלי שהעדים יזומנו לחקירה נוספת" (עמ' 9). כך גם עדותם של שמאי הבנק לרבות חוות הדעת מטעמו כמו גם עדותה של הגב' ענת תשובה פקידת הבנק (עמ' 10). כמו כן, הצדדים התייחסו רבות להליך זה בניהול התיק העיקרי, ותיאור ההליך דרוש להבנת טענותיהם והתנהלותם.
- החלטת כב' הרשמת וקסמן באה לאחר הליך ארוך, לרבות שמיעת ראיות. במסגרת זו העידו המוכרים והרוכשים. כן העידו ב"כ הרוכשים בעסקת המכר, עו"ד אליגולא ועו"ד מקיאס-שמע ממשרדו של האחרון, שטיפלה עימו בייצוג התובעים בעריכת ההסכם (עו"ד מקיאס-שמע); וב"כ המוכרים, עו"ד קאשי. עוד זומנו להעיד ללא תצהיר, השמאי אהרוני שערך חוו"ד מטעם הבנק המממן של הרוכשים (השמאי אהרוני ו-חוות הדעת מטעם הבנק, בהתאמה) ונציגת בנק זה, הגב' ענת תשובה, שעמדה בקשר עם הרוכשים לצורך נטילת המשכנתא (גב' תשובה).
- ב"כ הצדדים שנכחו בישיבת החתימה על ההסכם, הגישו תצהירים. עו"ד קאשי הצהיר, כי עו"ד אליגולא הזכיר את דבר חריגות הבניה במפורש בישיבת החתימה והבהיר במפורש, כי בשל החריגות לא הוכנס סעיף הצהרה של המוכר על העדר חריגות בניה, כמקובל. עוה"ד אליגולא ומקיאס-שמע, הכחישו גרסה זו. נוכח גרסאותיהם המנוגדות של עורכי הדין, שלא נסתרו בח"נ, לא מצאה כב' הרשמת לקבוע שהרוכשים קיבלו מידע מהמוכרים על חריגות הבניה, או שידעו עליהן בדרך אחרת לעת החתימה על הסכם המכר. יחד עם זאת, קבעה, כאמור, כי היא מקבלת את טענת המוכרים, שלפיה, לכל הפחות, ידעו על החריגות כבר בדצמבר 2012, עם קבלת חוו"ד השמאי אהרוני (ולכן, גם בעת שהוגשה בקשת העיקול לראשונה).
- כעולה מהחלטת כב' הרשמת ומהפרוטוקול, תצהירו של התובע לא היה ברור דיו או חסר בכל הקשור למועד שבו קיבל לידו את חוות הדעת של השמאי אהרוני. במהלך חקירתו העיד, כי כנראה קיבל לידיו את חוות הדעת מהגב' תשובה, ביום 30/7/13 או ביום 31/7/13, אך מצד שני גם העיד שם, כי קיבל לידו את חוות הדעת טרם פטירת אמו, שנפטרה ביום 19/7/13. כשהתבקש ליישב את הסתירה השיב, כי אינו בטוח לגבי היום המדויק, אבל ביום שהלך לפקידה היא נתנה לו את חוות הדעת, הוא פתח והסתכל רק על סכום השומה שהיה מודגש וצד את עינו, סגר את חוות הדעת ותייק אותה (עד שהתגלתה שוב ביום 30/7/13). ראשו לא היה בעניין זה בשל מחלת אמו ועניינה אותו רק "השורה התחתונה", היא האומדן הכספי. גב' תשובה העידה, כי ביום 21/7/13 כבר לא הייתה בסניף; ולמיטב זיכרונה, קיבלה את השמאות ב- 4/12/12 ומסרה אותה לרוכשים בסמוך לקבלתה. כב' הרשמת ציינה, כי הדבר מצטרף לעדות השמאי אהרוני, שלפיה השמאות הוזמנה ע"י התובע וכי הוא שלח את השמאות ביום 3/12 הן לבנק והן למייל של התובע. בנוסף, התובעת העידה, שבסביבות חודש דצמבר נפגשו עם פקידת הבנק שאמרה להם שהשמאי העריך את הנכס ב- 200,000 ₪ פחות ולכן, הבנק
--- סוף עמוד 5 ---