עו"ד אליגולא, אפוא, העיד שלא המליץ או ייעץ למרשיו דבר בעניין זה ועולה מעדותו, כי לא התנהל בינו לבין הרוכשים כל שיג ושיח בעניין החריגות.
- ואולם, כאמור, בהסכם המכר טיפלה מטעם הרוכשים גם עוה"ד מקיאס-שמע אשר העידה, כמפורט לעיל, כי "הם [הרוכשים] אמרו לי ש[המוכרים] אמרו להם שאין חריגות בניה". זאת, יש לציין, בשונה מתצהירה שבו נאמר בכלליות, בהדגשה ובהבלטה כי "נושא חריגות הבניה ככל לא עלה לא בישיבה זו, לא במהלך המו"מ לכריתת ההסכם ולא לאחריו" (ס' 5 לתצהיר, שהינו זהה בסעיף זה ובחלקים ניכרים ממנו לתצהיר שהגיש עו"ד אליגולא. ההדגשה בקו שלי - י.ב). אלא שמי מהרוכשים איננו מצהיר ולא העיד, כי מסר לעוה"ד שמע שהמוכרים אמרו לו שאין חריגות בניה, כפי שהעידה עוה"ד בבית המשפט. יתר על כן, לשיטת הרוכשים צמד המילים "חריגות בניה" לא עלה בשלב המו"מ ובמעמד החתימה ואף לאחר מכן, אלא רק בשלב כלשהו לאחר מסירת החזקה (ראו למשל עדות התובע, כי בפעם הראשונה נחשף למלים "חריגות בניה" כשעיין בחוו"ד אהרוני לאחר החתימה, עמ' 40 ש' 6).
- גרסת הרוכשים, חסרה ואיננה קוהרנטית גם ביחס לשאלה מתי התעורר החשד שיש חריגות בניה או מתי נודע להם ממש דבר קיומן. זוהי סוגיה שעמדה במוקד המחלוקת בין הצדדים והם התייחסו לה בדגש רב בראיותיהם (בין היתר, מתוך ניסיון הרוכשים ללמד שקביעת הרשמת כי נודע להם על החריגות כבר בדצמבר 2012, מוטעית).
- מובהר מראש, כפי שגם ציינתי בהחלטה בבר"ע על החלטת כב' הרשמת, כי המועד הרלבנטי לבחינת ידיעת הרוכשים על החריגות הוא מועד החתימה של הסכם המכר. מבחינה זו, אין חשיבות לשאלה אם נודע הדבר לתובעים ביום 29/7 או ביום 30/7 או בכל מועד אחר שלאחר חתימת ההסכם. אלא שהדברים להלן בעניין זה, מובאים (לאחר שנדונו רבות ע"י הצדדים), על מנת ללמד על חוסר הקוהרנטיות של גרסת הרוכשים בשאלה מתי נודע להם על החריגות. חלקי הפאזל הראייתי המוצג על ידי הרוכשים, לא מתחברים לכדי תמונה הרמונית שלמה, באופן היורד לשורש גרסתם, שלפיה לא ידעו על החריגות לעת החתימה על הסכם המכר.
- לגרסת הרוכשים, החשד שקיימות חריגות בניה בנכס עלה בשל הדרישה לסגור קירות והתנהלות המוכרים ובא כוחם במהלך הפגישה מיום 16/7/13. אחרי הפגישה, התובעת ביקשה מהתובע, שלא נטל בה חלק, שילך לועדה המקומית לעיין בתיק הבניין ויראה אם יש מסמכים שמעידים על חריגות בניה. התובע צילם את התוכנית והפקידה אמרה לו "שהתיק נקי" (דהיינו, כפי שהסבירה התובעת, אין התראות, מסמכים או הליכים בגין חריגות בניה). לטענתם, באותה עת, לא חשבו לנסות ולברר אם החריגות נזכרו בחוו"ד השמאי אהרוני. התובע היה עסוק בין היתר בטיפול באמו שהייתה על ערש דווי. הבקשה לעיקול זמני נעשתה בזמן מאוד לא נח גם מבחינת התובעת, והיא הוגשה בדחיפות על רקע החשש שכספי הנאמנות יועברו למוכרים, למרות ליקויי הבניה שהמוכרים התנערו מאחריות להם. אמנם חוות הדעת התקבלה אצל התובע מפקידת הבנק בחודש יוני 2013 (ולא התקבלה בדוא"ל
--- סוף עמוד 11 ---