ואשר אף מומשו על ידם ואפשרו להם לבנות את הבית החדש; (ב) העובדה כי במסגרת טבלאות האיזון של תכניות האיחוד וחלוקה זמ/201 וזמ/4/224 נקבע כי על הנתבעים לשלם סכומים מסוימים, משמע כי הנתבעים זכו לשטח בעל ערך רב יותר מזה שהיה בידם ערב תכניות אלה; (ג) העובדה כי תכנית זמ/4/224 אפשרה שימוש מסחרי בבית הישן - עובדה אשר מר דויטש העיד (וכן מר פרס) כי נוצלה על-ידי הנתבעים; (ד) העובדה כי חלק מהתנגדותם של הנתבעים לתכנית זמ/4/224 התקבל ובוטלה הפקעה של שטח נוסף שהיה מצוי בצידו הצפוני של מגרש 64ב' ("הבליטה").
- ברם, אני סבורה כי אין בטענה זו כדי להועיל למועצה.
- ראשית, כאמור לעיל, אני סבורה כי ההפקעה במקרה זה נעשתה שלא כדין ועל כל פנים המועצה השתהתה מעבר לסביר במימוש מטרת ההפקעה (או ההפרשה) ולמעשה זנחה את מטרת ההפקעה (או ההפרשה). בנסיבות אלה – ועל רקע מעמדה החוקתי של זכות הקניין – אני סבורה כי אין בהנאה זו או אחרת שייתכן וצמחה לנתבעים מתכניות העבר כדי להכשיר את ההפקעה.
די אפוא בקביעה זו לבדה כדי לדחות טענה זו של המועצה.
- אף-על-פי-כן, ועל מנת שאעשה מלאכתי שלמה, אדון להלן בטענות אלה לגופן.
- כאמור, טענתה העיקרית של המועצה בהקשר זה הייתה כי הנתבעים זכו לפיצוי ישיר בגין ההפקעה (או ההפרשה לשיטת המועצה) בדמות זכויות הבנייה הנוספות שניתנו להם במסגרת תכנית זמ/201 ואשר אף מומשו על ידם ואפשרו להם לבנות את הבית החדש. ראו פרק ט' לסיכומי התובעת בו טענה התובעת כי מדובר בפיצוי ישיר בגין ההפקעה (או ההפרשה לשיטת המועצה).
לעניין זה אני מוכנה לקבוע כי הנתבעים אכן זכו לזכויות בנייה נוספות מכוח תכנית זמ/201, שבלעדיהן לא היה באפשרותם לבנות את הבית החדש. אכן, זכויות הבנייה שהיו קיימות במקום מכוח התכנית שקדמה לתכנית זמ/201 - תכנית R/6 - לא הובהרו עד תום בפניי (בסעיפים 5 ו-8 לתצהירה טענה גב' קירשון כי תכנית זמ/201 הקנתה לנתבעים "אחוזי בנייה הרבה מעבר לאלו שנקבעו בתוכנית R/6 הקודמת לה", וכי עיקר יעוד שטחם של הנתבעים בתכנית R/6 היה לחקלאות; ברם, במהלך חקירתה הנגדית נאלצה גב' קירשון להודות כי, למעשה, לא ידוע לה דבר וחצי דבר על הוראות תכנית R/6). ואולם, על כל פנים, בבואם לבנות את ביתם החדש שילמו הנתבעים היטל השבחה מכוח תכנית זמ/201 (מוצג ת/22 וראו גם עדותו של מר דויטש בעמ' 335-334 לפרוטוקול), ובכך העידו הנתבעים על עצמם כי תכנית