עיקר טענות הצדדים
- המערערים טוענים כי אין מדובר בהסכם מכר, אלא בהסכם אופציה לכל דבר ועניין, העונה על תנאיו של סעיף 49י לחוק מיסוי מקרקעין המקנה לצדדים פטור ממס רכישה ומס שבח. המערערים מדגישים כי הצורך לקבוע תנאי מתלה בהסכם, נבע מהימצאותם של הדיירים המוגנים במקרקעין, וכי יש לפרש את הסכם האופציה לאור עובדה זו. לדבריהם, ההסכם מגדיר מהם ההסדרים שיחולו בין אם יתקיים התנאי המתלה ובין אם לאו, ואין בלשון החוזה כל הוראה המטילה על המערערות חובה לממש את האופציה. המערערים מוסיפים כי תנייה בחוזה המחייבת את המערערות לממש את האופציה היתה נעדרת היגיון עסקי, שכן בעת כריתת הסכם האופציה טרם עלה בידי המערערות לגבש קבוצת רוכשים לנכס. כן טוענים המערערים כי שגתה ועדת הערר בהנמקות הנוספות ששימשו תימוכין לקביעתה כי מדובר בהסכם מכר.
באשר לשומה שהוצאה למערער 3, מר גדעון קדושין, נטען כי התשלום שהלה העביר לידי המערערות בסך 125,000 ₪ לאחר שחזר בו מהסכם האופציה, לא נועד לרכוש בחזרה את חלקו במקרקעין, אלא מדובר בדמי ארגון, וכי סכום דומה נגבה מכל אחד מחברי קבוצת הרוכשים ללא קשר לגודל החלק שרכש. בנוסף, גובה הסכום אינו מתיישב עם הטענה כי הוא נועד לרכוש את הבעלות בקרקע בחזרה, בפרט בהתחשב בכך שגדעון מכר בסמוך לאחר מכן מחצית מזכויותיו לחגית תמורת 350,000 ₪.
- המשיב, מנגד, טוען כי מדובר בערעור המופנה נגד קביעותיה העובדתיות של ועדת הערר; כי יש לבחון את ההסכם לפי מהותו הכלכלית, ולא לפי האופן בו הכתירוהו הצדדים; כי לשון ההסכם מלמדת על שלילת זכות הברירה מידי המערערות; כי הצדדים ביקשו לקבוע מראש מה תהיה התוצאה אם יתקיים התנאי המתלה; וכי המערערות לא הוכיחו טענתן כי פרשנות זו נעדרת היגיון עסקי. כן מפנה המשיב ליתר האינדיקציות עליהן עמדה ועדת הערר, שתמכו במסקנתה כי מדובר בהסכם מכר. כטענה חלופית, המשיב טוען כי אף אם תתקבלנה טענות המערערות, יש להחזיר את הדיון לוועדת הערר, על מנת שזו תבחן אם החזקה בנכס עברה לידי המערערות (לנוכח מעורבותן בפינוי הדיירים המוגנים), שאז אין בעל האופציה זכאי לפטור ממס, בהתאם לתנאי הקבוע בסעיף 49י(6) לחוק מיסוי מקרקעין.
באשר לטענותיו של גדעון, המשיב טוען כי לפי הסכם האופציה מדובר היה באופציה בלתי חוזרת, וממילא גדעון לא יכול היה לחזור בו; כי לא הוכח שדמי הארגון ששולמו על ידו היו דומים לדמי הארגון ששולמו על ידי יתר חברי קבוצת הרכישה; וכי ככל שיידחה ערעורן של המערערות – כך שהקביעה כי הסכם האופציה אינו אלא הסכם מכר תיוותר על כנה – אזי התוצאה המתחייבת היא דחיית ערעורו של גדעון.