הערוצים הזרים לאחר שהגיעו להסכם עם בעלי אותם ערוצים, ואותם ערוצים ודאי שמשדרים הם בהיתר ובהסכמתם של בעלי זכות היוצרים.
- מעניין לציין כי לעניינם של מבצעים ("מבצע" כלשון סעיף 1 לחוק זכויות מבצעים ומשדרים הוא "אדם המבצע במשחק, בשירה, בנגינה, במחול או בדרך אחרת, יצירה ספרותית, אמנותית, דרמטית או מוסיקלית") יצר החוק הסדר מיוחד. וכך, בכפוף לסייגים שאינם לענייננו, מבצע רשאי שלא להתיר שידור של יצירה בביצועו אלא בהסכמתו (סעיף 2(3) לחוק), ואולם משעה שהתיר את שידור הביצוע שוב אין בכוחו למנוע העברה – שידור משנה – של השידור המקורי. וכלשונו של סעיף 2 לחוק:
| זכויות המבצע | 2. למבצע תהיה הזכות שהמעשים המפורטים להלן לא ייעשו אלא בהסכמתו:
... (3) שידור של ביצוע, אלא אם כן נתקיים אחד מאלה: (א) ... (ב) השידור הוא שידור-משנה המשדר המקורי הסכים לו; ... |
"שידור-משנה" הוא (כלשון סעיף 1 לחוק): "שידור שבו אדם משדר שידור של אדם אחר, והנעשה בו-זמנית עם השידור של האחר"; והוא כמעשה חברות הכבלים.
אכן, חוק הקופירייט לא תוקן בעקבות חוק זכויות מבצעים ומשדרים, ואולם אין בכך כל מאום, וגם אין ללמוד מן הישר אל ההפוך (ככל שכלל פרשנות זה עוצר כוח להדריך את הפרשן; ראו למשל בג"ץ 5012/97 מתן שירותי בריאות סיעוד ורווחה בע"מ נ' משרד הבריאות [11], בעמ' 61). טעם הדבר הוא שפירושנו לחוק הקופירייט פירוש הוא הנדרש מניה-וביה, מתוכו ומתוכנו של החוק; פירוש שייעודו הוא שלא להביא למסקנות שאין הדעת סובלתן. אם כך על דרך הכלל, לא כל שכן שהוראת סעיף 6כה שלחוק הבזק (ראו פיסקאות 10 ו-12 לעיל) דנה בזכות יוצרים ובזכות מבצעים ומשדרים בכפיפה אחת.
--- סוף עמוד 35 ---
- זאת ועוד, במסע החיפוש אחר פתרון סביר לשאלה אם המונחpublic performance (למשל) מחיל עצמו על העברת-ממסר בכבלים, דומה כי הטלת אחריות על המשַדֵּר המקורי והסרת אחריות מעל חברות הכבלים מסתברת יותר מאשר הטלת אחריות על חברות הכבלים, שהרי המשדר המקורי – אותו ערוץ זר – הוא העומד בקשר ישיר ומיידי עם בעלי זכויות היוצרים למיניהם, ועל-כן אך סביר הוא שנתבע ממנו – דווקא ממנו – כי יסדיר עם בעלי זכויות היוצרים את הצריך הסדר; כי יעביר לחברות הכבלים זכות שידור נקייה מזכויות יוצרים בלא שיאלץ אותן לנהל משא-ומתן עם כל אחד מבעלי זכויות היוצרים. כך יהיה ניתן להעביר בערוצי הכבלים תוכנם של ערוצים זרים לטובת האינטרס הציבורי והצופים.
- ודוק, באומרנו כי חברות הכבלים רשאיות להעביר תכניות בלא שהן עצמן קנו היתר מבעלי זכות היוצרים לא הוספנו ואמרנו כי חברות הכבלים אינן חייבות – על דרך העיקרון – בתשלום, בין בדרך של תשלום תמלוגים בין בדרך אחרת שתיקבע בחוק או בחוזה שבין הצדדים. אלא שתשלום תמלוגים יכול שייעשה רק בדיעבד. מנגנון תשלום מעין-זה לא הוקם בחוק הקופירייט, ולמותר לומר כי בית-המשפט לא יוכל לכוננו בלי שהוסמך לכך. נוסיף ונציין כי בעלי-העניין השונים – בעלי זכות היוצרים, הערוצים הזרים וחברות הכבלים – יכלו כמובן להסדיר את נושא התשלום במערכות ההסכמים שביניהם.
- עד כאן – נימוק מהותי מה טעם לא יהא זה נכון וראוי למתוח ולהרחיב את דגם הזכויות והחובות שבחוק הקופירייט ולהחילו על העברת-ממסר של תכניות המשודרות בערוצים זרים והמועברות לצופים בשלמות בידי חברות הכבלים, והוא כמובן במקום שהשידורים מועברים בידי חברות הכבלים בהיתר שניתן להן מאת בעלי הערוץ הזר.
חוק הקופירייט – שיקולי פרשנות ועיקרי-משנה
- נעבור עתה לשיקולי משפט הנדרשים מטיב פעילותן של חברות הכבלים ושל אמצעי שידור אחרים. פעילות מעין-זו לא הייתה כלל לעת חקיקתו של חוק הקופירייט, לפני כמאה שנים, והשאלה הנשאלת היא אם תופעות חדשות אלו, פרי העידן המודרני, ניתן לדוחסן אל המסגרות שיצר חוק הקופירייט, מסגרות שנוצרו להעלות ברישתן תופעות אחרות.
--- סוף עמוד 36 ---
- לא יימצאו חולקים על כך ששידור ראשון ומקורי של יצירה ("שידור ראשוני" כהגדרתו בסעיף 1 לכללי הבזק) נדרש להסכמתו של בעל זכות היוצרים, והמשדר יצירה בלא הסכמתו של בעל זכות היוצרים מחייב עצמו בהפרת זכות היוצרים. ואולם מה דינו של "שידור משנה" כפעילותן של חברות הכבלים? "שידור משני" הוא (כהגדרתו בסעיף 1 לכללי הבזק) "העברה או הפצה של שידורים שאינם שידורים עצמיים, באמצעות רשת הכבלים...". זו היא אמנם פעילותן של חברות הכבלים, שמשמשות הן מעין-מתווכות בין שידורים המשודרים בערוצים זרים לבין לקוחותיהן. מימינן של חברות הכבלים ניצבים הערוצים הזרים, ומשמאלן ניצבים לקוחותיהן. נוטלות הן ביד ימין תכניות מערוצים זרים, מעבירות הן מיד ימין ליד שמאל, ומושיטות הן תכניות אלו ללקוחותיהן. חברות הכבלים אינן משמשות אלא כתחנת-ממסר להעברתן של תכניות, ואולם גם זאת ייאמר על אותה מסירה: ראשית לכול, תוכנו של הערוץ הזר מועבר במלואו, על קרבו ועל כרעיו, וכפי שהוא משודר בידי הערוץ הזר כן מועבר הוא בידי חברות הכבלים. שנית, ההעברה נעשית בו-זמנית כפעילותה של תחנת-ממסר. וכהגדרת המונח "שידור-משנה" בסעיף 1 לחוק זכויות מבצעים ומשדרים:
"שידור-משנה" – שידור שבו אדם משדר שידור של אדם אחר, והנעשה בו-זמנית עם השידור האחר.