חברות הכבלים משמשות מגבר-צלילים ומגבר-מראות לשידורי הערוצים הזרים: קולטות הן את שידורי הערוצים הזרים ומפזרות הן שידורים אלה בין לקוחותיהן.
- חוק הקופירייט – שלא כחוק זכויות מבצעים ומשדרים ושלא כחוק הבזק – אין הוא מכיר כלל את המונחים "שידור", "שידור משני", "העברה" ומונחי-משנה הנגזרים ממונחים אלה. והשאלה היא אם ניתן, ואם יהיה זה לגיטימי וראוי, למתוח את לשונו הוותיקה אף על מעשים אלה. כפי שאמרנו, קרוב להניח – קשה להניח אחרת – כי חוק הקופירייט יחול על שידורים מקוריים. ואולם מה דינם של "שידורים משניים", קרא: מה דין שידורים מקוריים ה"מועברים" בו-זמנית עם שידורם של השידורים המקוריים? האם נראה בו ב"מעביר" "מבצע בצוותא" של השידור המקורי, וחבותו תהא כחבותו של המשדר המקורי, או שמא נאמר: המשדר המקורי לעצמו וה"מעביר" לעצמו, ואחרון שלא כראשון אין הוא בא כלל בגדרו של חוק הקופירייט? וטעם הדבר: דחיסתו של ה"מעביר" אל תוכו של חוק הקופירייט תביא לקריעת קרום המעטפת של מונחי חוק הקופירייט. כך לעניין public performance, כך לעניין distribution וכך לעניינם של מונחים אחרים בחוק הקופירייט. השלמת הדברים תהא בקביעה כי פתרון הבעיה חייב שיימצא ביחסים שבין המשיבה לבין בעל זכות היוצרים; שבהסכם ביניהם
--- סוף עמוד 37 ---
יחויב בעל זכות היוצרים – מועדון וימבלדון ו-UFA – לאסור על כל מי שירכוש ממנו זכויות שידור להוסיף ולהתיר העברת השידורים לתא השטח שהמשיבה קנתה לה.
- לעניין זה נטען כי יש להבחין בין פעילויות ראשוניות-אקטיביות, פעילויות החושפות את היצירה לצפייה – בענייננו: שידור ראשוני של המשחקים – לבין "העברה" של שידור ששודר בעקבות הסכם שבין המשדר הראשון לבין המעביר, העברה שהיא פסיבית באופייה. חוק הקופירייט, כך הילוך הטענה, נתכוון לחול על פעילויות אקטיביות – פרסום, העתקה, הצגה, תרגום וכו' – אך לא על פעילויות שניתן לתארן כפעילויות פסיביות הנגזרות מן הפעילויות האקטיביות. הנה-כי-כן, המשדר הראשוני, לאחר רכישת זכות מבעל זכות היוצרים, הוא שהוליד את היצירה לעולם, והוא שקבע מה ישודר לחלל, ויהא ניתן לקולטו באנטנה מתאימה. שלא כמותו הוא "מעביר" השידור ששודר. במעשה ההעברה אין כל התערבות ביצירה המשודרת. המעביר כורת הסכם מתאים עם המשדר הראשון, וכל פעילותו ממצה עצמה בקליטת השידור המקורי ובהעברתו הלאה ללא שינוי. המעביר אינו אלא תחנת-ממסר להעברת היצירה. אמת, ההעברה מגדילה את מספר הצופים-בכוח, אך הגדלה זו של מספר הצופים אינה מהווה שידור חדש של היצירה. מעשה המעביר דומה להצבתה של אנטנה רבת-עוצמה לקליטת השידור הראשוני ולהעברת השידורים מאותה אנטנה אל בתי הצופים. פעילות ההעברה פעילות פסיבית היא, כך הילוך הטענה, והחלת חוק הקופירייט עליה תעוות את משמעותו ואת תכליתו של החוק. לשון אחר, חברות הכבלים היו כצופים בשידורי טלוויזיה בבית, ומה אלה האחרונים אינם חבים, בעצם הצפייה, בחובות חוק הקופירייט כן הן חברות הכבלים. אפשר כי במקרה מעין-זה של העברת שידור ראשוני באמצעות חברות הכבלים עשוי המשדר שידור ראשוני לחוב כלפי בעל זכות היוצרים גם בגין ההעברה של חברות הכבלים, אך חברות הכבלים אין הן חבות חבות ראשונית כלפי בעל זכות היוצרים. ולסיכום, שידורמשנה בו-זמנית – העברת שידור ראשוני – אינו ממין אותן פעולות שיוחדו לבעל זכות היוצרים.
- חיזוק להבחנה זו שבין שידור ראשוני לבין שידור משני – ששידור ראשוני נופל בגדר חוק הקופירייט, בעוד אשר שידור משני הנגזר מן השידור הראשוני והמשודר בו-זמנית נופל אל-מחוץ לחוק הקופירייט – יימצא בסדרת פסקי-דין שפסק בית-המשפט העליון בארצות-הברית. כך למשל בפרשתFortnightly Corp. [16] (ראו לעיל, פיסקה 28) דובר בחברת כבלים שהחזיקה אנטנה מרכזית, ושידורים שנקלטו באנטנה הועברו לבתי הצרכנים. בית-המשפט פסק (ברוב דעות) כי קליטת שידור מקורי והעברתו הפסיבית כמות-שהוא, בלא כל התערבות בו, קרובה יותר לשימושו של צופה בביתו בשידורי טלוויזיה מאשר למשַדֵּר (broadcaster) או למבצע (performer), ועל-כן
--- סוף עמוד 38 ---