אם לא יסכים היוצר להכללת תניה המתירה את שידור יצירתו בשידור משנה לישראל בחוזה שהוא כורת עם הערוץ הזר, ערוץ זה הוא שימנע את שידור היצירה המוגנת לישראל. תפקיד זה יונח על כתפי הערוץ הזר – שלו שליטה מלאה בהתקשרות עם בעל זכות היוצרים ובשידור יצירתו – ולא על כתפי חברות הכבלים כפי שחושש חברי השופט מ' חשין.
פירוש הדברים: במקרים מעין-אלה ירד המסך מעת לעת על שידורי הכבלים. רצף השידורים ייקטע, וחשכה תיפול על השידורים. האומנם זה הפתרון המוצע לנו?
- חברתי השופטת נאור מציעה פתרון אחר, ולפיו תבטיח עצמה חברת הכבלים על דרך של שיפוי מאת המשדר המקורי אם תופר זכות היוצרים. וכלשונה (בפיסקה 6 לחוות-דעתה):
חברות הכבלים יכולות להגן על עצמן במישור החוזי מפני התוצאות הכלכליות של הפרת זכויות יוצרים. כיוון שהשידורים מהחברות הזרות נקלטים as is, על חברות הכבלים להתנות כאמור בחוזה עם המשדרים הזרים כי לא תהא הפרה של זכויות יוצרים, או אף לדרוש הסכמה לשיפוי במקרה של הפרה.
ומה אם חברת הכבלים מבקשת להיות שומרת חוק ושלא לשדר שידורים מפרי זכויות יוצרים? או שבכל מקרה אינה רוצה להסתבך כנתבעת במשפטים גם אם זכות שיפוי עומדת לה?
- אלא ששני המודלים של חבריי, כל אחד מהם במקומו, מקשים עליי במאוד. כפי שהראינו בחוות-דעתנו, הדין בישראל לעניין שידורי משנה דין חריג הוא בעולם כולו. פירוש הדברים הוא כי נדרש כינונו של מנגנון חוזי מיוחד לחברות הכבלים בישראל. ומי לידנו יתקע כי חברות בין-לאומיות ומשדרים זרים יסכימו ליטול על עצמם נטל שחבריי מבקשים להטיל עליהם עבור השוק הישראלי? ומה יהא המחיר לכך? ומה יהא דין אם בעלי זכויות יוצרים לא יסכימו למנגנונים המוצעים? אכן, חבריי מניחים הנחות שאיננו יודעים אם תתקיימנה אם לאו. הוא שאמרנו: פתרונות המועלים בידי חבריי פתרונות קשים הם, ועל-כן לא אוכל לאמצם לי. אדרבה: קשיים שמעמידים אותם פתרונות אך מחזקים אותי בדעתי באשר לפירושו הנכון והראוי של החוק.
- אשר לשידורם של משחקי טורניר וימבלדון: המשיבה צפתה כי שידורי הטורניר יועברו בשידור משנה לישראל, אך לא עלה בידה להבטיח את זכויותיה כלפי
--- סוף עמוד 50 ---
מי שהעניקו לה זכויות. בעלי-הדין הטבעיים של המשיבה הם אפוא UFA – אשר העבירה לה זכות – והמשדרים הזרים שהפרו (לטענתה) את זכותה; אלה הם בעלי-הדין הטבעיים של המשיבה, ולא חברות הכבלים שאך העבירו את שידור הטורניר.
- אשר להערתו של חברי השופט ריבלין (בפיסקה 6 לחוות-דעתו) ש"העובדה כי הפרת חוק זכות היוצרים והפגיעה בזכויות הקניין של היוצרים נעשות בהיקף נרחב, משך זמן ארוך, ואולי אף להנאת הצופים, אין בה להצדיק הפרה של החוק". על הצהרה זו לא יחלוק איש, אלא שהשאלה היא אם יש בשידור המשנה משום הפרת חוק, ועל כך הרחבנו והארכנו.
- דבר אחרון: כחבריי כן גם אני חרד אני לזכויותיהם של בעלי זכויות יוצרים לזכות בתגמול הולם על עמלם, והדגשתי זאת חזור והדגש בחוות-דעתי. אלא שבשונה מחבריי, אינני סבור כי החלתו של חוק הקופירייט על שידורי משנה ישרת באורח מיטבי את זכויותיהם של בעלי זכויות היוצרים. בוודאי אין בהחלתו של חוק הקופירייט על שידורי משנה כדי לאזן כיאות בין זכויות היוצרים לבין שיקולים אחרים כבדי-משקל, ובהם חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת – אינטרסים שחבריהשופט ריבלין כה חרד להם. אין לי אלא לחזור ולהבהיר כי מנגנון של היתר-מישרין על-פי חוק בצירוף לחובת תמלוגים הוא המנגנון הראוי לענייננו. אחזור ואקרא למחוקק בפעם המי-יודע-כמה לעשות לתיקונו של המצב כיום.
המשנה לנשיא (בדימוס) ת' אור