את מערכת ההסכמים שהן טוענות להן בסיכומיהן לפנינו. אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות. אין צורך להניח הנחות כשהעובדות ניתנות לבירור בנקל. בנסיבות אלה אין לדעתי מקום לשקול כלל את טענות העותרות בעניין "היבוא המקביל".
- לעניין המשפט האמריקני: חבריי עמדו בחוות-הדעת השונות על הפסיקה והחקיקה בעניין שידורי כבלים ועל ההסדר החקיקתי בעניין רישיון כפוי לשידורי כבלים. לתמונה שהוצגה על-ידיהם מבקשת אני להוסיף התפתחויות מאוחרות יותר בתחום שידורי הלוויינים.
בשנת 1988, העביר הקונגרס את ה-Satellite Home Viewer Act (להלן – SHVA). החוק תוקן פעמים מספר. חוק זה נועד לשלב את שדרני הלוויינים במערכת הקיימת של שדרני הטלוויזיה הרגילים וחברות כבלים תוך שמירה על איזון בין אינטרסים אחדים, ובהם הצורך באספקת שידורי טלוויזיה באמצעות לוויינים למקומות רחוקים מהישוב שאינם יכולים לקלוט שידורים רגילים, והצורך להגן על זכויות היוצרים של שדרני טלוויזיה מקוריים שאינם משדרים באמצעות לוויינים. ה-SHVAהתיר לשדרני לוויינים להעביר "שידורי משנה" (שנלקחו משדרן רגיל) לבתי אב שאינם יכולים לקלוט שידורים רגילים (unserved households). נוסף על כך הוקם גם לגבי לוויינים מנגנון רישיון כפוי: העברת השידורים לבתי אב כאלה לא תיחשב כהפרת זכויות היוצרים, אך על חברות הלוויינים לשלם את הסכום הקבוע בחוק עבור כל שידור משנה.
ה-SHVA תוקן פעמים מספר. לאחרונה, בשנת 1999, העביר הקונגרס תיקון לחוק (בשם Satellite Home Viewer Improvement Act), אשר בין היתר, מאפשר לחברות לוויינים להעביר לכל אזור שידורי משנה של הערוצים של אותו אזור ללא כל תשלום, להבדיל משידורי משנה של ערוצים ממקומות רחוקים: שידורי משנה אלה נשארו כפופים לרישיון הכפוי. בה בעת חוק זה מטיל מגבלות ניכרות על שדרן לוויין שברצונו להעביר שידורי משנה של ערוצים מקומיים. יצוין כי כמו רישיון כפוי ב-SHVA, כך העברת ערוצים מקומיים באמצעות לוויין מוגבלת לבתי אב שאינם מסוגלים לקלוט שידורים רגילים.
- כאמור, ה-SHVA מעניק רישיון כפוי לחברות לוויינים והוא מאפשר להן להעביר, באופן חוקי, שידורי משנה, אך רק לבתי אב בתוך ארצות-הברית שאינם יכולים לקלוט שידורים רגילים. תחולתו של החוק הינה, כאמור בו, טריטוריאלית. בתי-משפט נתנו סעדים מתחום דיני זכויות היוצרים נגד חברות לוויינים שנתבעו על חריגות
--- סוף עמוד 64 ---