...
העד: ואז אין שום משמעות לפאושל, אבל בכל זאת אני בא ליזמים, יש לנו חרב אחת בפרויקט הזה, 31.11, 31.12.2011. זה תוקף המענק של משרד התיירות, מעבר לזה אין מענק. זאת אומרת אם לא גמרת את הפרויקט עד אז, הפסדת את כל המענק, אתה צריך גם להחזיר את מה שקיבלת.
מבחינת הגנט שאני בונה, לוח הזמנים זה הדבר הכי חשוב, לגמור את זה לפני זה, ומתחיל הפרויקט להתברבר, אני רואה שלא מתקדמים, אני בא ומציע מה שאני עושה בהרבה פרויקטים, בוא נסכם עד האפס אפס, נרוויח כמה חודשים שהקבלן עובד ובינתיים נגמור את התכנון למעלה. זה שיטה שעושים וזה עובד. אבל איך עושים את זה פשוט מבחינת מחירים? עושים פאושל על התכנון הידוע עד אפס אפס וכל היתר שאתה לא יודע לפי כתב כמויות, זה השיטה. והם מסכימים לזה. איך בונים את הכתב כמויות ואת המחירים?" (עמ' 94,93)
...
"ת: הרעיון לעשות את זה בא ממני, אני באתי לדני אמרתי לו בו נתקדם עם רצפות לכל הפחות כי באותה תקופה אנחנו עוד התברברנו איך יראה החדר למעלה והחדר למטה וכו' וכו'. עכשיו, בתכנון של חדרים של מלון אם אתה משנה קירות או משנה תכנון פנימי זה משפיע על הקונסטרוקציה, זה משפיע על האדריכלות, זה משפיע על הכל. על מה זה לא משפיע? על האפס אפס, על הרצפה, רצפה יש לך. וזה היה הרעיון. באתי לדני עם הסיפור, הוא הסכים.
כל המטרה של הסיפור זה לדחוף את הפרויקט קדימה, לרוץ אתו קדימה. סיכמנו על חמישה מבנים לפי שש מאות ושבע אלף שקל למבנה, זה הסיכום, כשבתוכו זה לא למדידה,
--- סוף עמוד 17 ---
זה פאושל ראשון. בסיכומים היו נוכחים שירי שהייתה מהנדסת שלנו, דני ואחרי זה הבאנו את זה מול הקבלן, היה משא ומתן הוא רצה יותר, פחות, זה מה שסוכם, שש מאות ושבע ליחידה, ויצאנו לדרך והחלנו לעבוד." (עמ' 97)
--- סוף עמוד 18 ---
ללמדך, שדעתו של המהנדס ברוך גובר הינה, שיש לכבד את המחיר הפאושלי של "הסכם הרצפות", בעוד שהשינויים הרבים שנעשו ב"פרויקט", איינו את המחיר הפאושלי של "הסכם השלד"; וכי יש לבדוק ולכמת את העבודות שנעשו מעבר ל"הסכם הרצפות"