בדיקת הכמויות שבוצעה על ידי הכמאי מאיר גרינברג בעקבות חילוקי הדעות בין הצדדים, לא הייתה מלאה ומספקת, היא נעשתה בהסתמך על תוכניות בלבד.
בדיון שהתקיים ביום 19/4/2015 אצל המומחה המהנדס נתן גרשוני, נשאל והשיב מר מאיר גרינברג:
"רון: מר גרינברג, אתה לא יודע אם הכמויות שעשית נמצאות בתוך העבודה בשטח, נכון?
מאיר: לא, אני עבדתי לפי תוכניות.
רון: זאת אומרת, אתה לא יודע מה בוצע בשטח?
מאיר: נכון." (עמ' 45)
הוא הדין בהתייחס למפקח מג'די אלעוברה, אשר הצטרף ל"פרויקט" בשלבים מאוחרים יותר.
הוא הדין בהתייחס לחשבונות שאושרו על ידי אדן-גדיש/המהנדס ברוך גובר.
הנחת היסוד של המהנדס ברוך גובר הייתה, שיש לשלם את המחיר הפאושלי כקבוע ב"הסכם הרצפות", וכי רק מעבר לקו האפס יש לבצע בדיקה כמותית של העבודות שבוצעו ולשלם בהתאם. כפועל יוצא, בחשבונות אותם הוא אישר, מופיע סכום
--- סוף עמוד 24 ---
של 607,000 ₪ עבור כל מבנה (כפי המחיר הפאושלי ב"הסכם הרצפות"), ללא שהוא, או מי מטעמו, בדקו את העבודה שנעשתה בפועל עד קו האפס.
היות והנחת יסוד זו, נדחתה על ידי המומחה המהנדס נתן גרשוני ועל ידי בית המשפט; והיות ונקבע, כי אין עוד רלוונטיות למחיר הפאושלי שנקבע ב"הסכם השלד" ו"בהסכם הרצפות";וכי יש לבדוק כמותית את העבודה שנעשתה בפועל; המחיר הפאושלי המופיע בחשבונות של "אדן-גדיש", אינו רלוונטי עוד.
בדיקת התוכניות מול הביצוע בפועל, כפי שבוצעה על ידי המהנדס יצחק פינטו ולאחר מכן על ידי המהנדס אבי אטיאס, בנוכחות ובשיתוף עם נציגי התובעת – אורן אפשטיין והמהנדסת פרידה גינסבורג – כפי שגם אומתו והתקבלו על ידי מומחה בית המשפט המהנדס נתן גרשוני, מלמדת: עד כמה לא ניתן להסתמך על ההערכה הראשונית שנעשתה את עלות העבודה שאמורה להתבצע, על בסיסה נקבע המחיר הפאושלי, שנקבע עת עדיין לא היו תוכניות שלמות ומאושרות של "הפרויקט", אשר גם עברו במהלך השנים שינויים רבים.
בדיון שהתקיים ביום 28/4/2015 אצל המומחה המהנדס נתן גרשוני, ציינה המהנדסת לאה רובננקו את השינויים שנעשו, לאחר קבלת היתר הבנייה, לרבות הקטנת "הפרויקט":