הפב (י-ם) 64594-12-14 עמותת קרית מאור חיים בישראל ירושלים צפת נ' פרוייקט סנהדריה המורחבת בע"מ - חלק 7

הבקשה להוספת טיעון

31. כאמור לעיל, המבקשת טענה בבקשה מיום 21.9.15 שגילתה לאחרונה כי הרב הייזלר מונה ביום 11.3.13 כדירקטור בשורות המשיבה, והוא מכהן כדירקטור יחד עם מאיר כהן. נטען כי מינוי הבורר כדירקטור לא דווח למבקשת, והדבר מעמיד את הבורר בניגוד עניינים, כאשר בהיותו דירקטור התקיימו לפניו דיונים רבים וניתנו מספר החלטות, לרבות פסק הבורר. עוד נטען כי הרב הייזלר היה הבורר הדומיננטי מבין שלושת הבוררים, שכן הוא ניהל את הדיונים בין הצדדים, הוא הבהיר למבקשת שאם תחדל מקיום הבוררות עקב טענתה בדבר חריגה מסמכות הוא יקיים את הבוררות שלא בפניה, הוא אשר חקר את הצדדים באופן עקבי, והוא זה שכתב בפועל את פסק הבוררות באישורם של שאר הבוררים.
32. המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת שהמבקשת נקטה באופן דומה בהליך משפטי שניהל כנגד הליך הבוררות הראשון לביטול פסק בורר שנתן הרב מרמרוש, שם היא טענה שהבורר היה נגוע במשוא פנים וכן כי קיימים קשרים עסקיים של אחד הדיינים בביה"ד של הרב קרליץ עם המשיבה. אזכיר כי בהסכם הפשרה שחתמו הצדדים, צוין כי המבקשת חוזרת בה מכל טענותיה כלפי הרב מרמורש ופסק הבורר אושר בצירוף נספח השינויים.
33. המשיבה טוענת כי המבקשת הייתה מודעת מזה שנים ועוד קודם למינוי הרכב הבוררים, לעובדת מינויו של הרב הייזלר כבורר מוסכם בין המשיבה לבין מי מהמשקיעים בה, ולאפשרות מינויו, אגב כך, לדירקטור זמני במשיבה לצורך הבטחת זכויות המשקיעים. נטען כי עובדה זו הובאה לידיעת המבקשת בשיחות שהתנהלו בין מאיר כהן מטעם המשיבה לבין מי מטעם המבקשת, לרבות הרב זאב ארנסטר; וכן במכתב המשיבה למבקשת ביום 18.3.08 עובר לחתימה על הסכם הפשרה עם תניית הבוררות, אשר בו נאמר כך:

"בהמשך לשיחתנו היות וביקשתם למנות כבוררים מוסכמים את הרכב הדיינים הרב אליהו פוזן והרב מאיר הייזלר והרב יואל פרידמן בהסכם המתגבש, מחובתנו לעלות על הכתב כי הרב מאיר הייזלר מופיע כבורר מוסכם בהסכמים ובהתקשרויות עם משקיעים בחברתינו, כמו"כ סוכם כי הבורר יוכל לשמש כנאמן עבור המשקיעים ו/או כדירקטור זמני בחברה להבטחת זכויות המשקיעים. הודעתינו זו מהוה תנאי לחתימתנו על הסכם הפשרה, ותחשב כהודעה מצידנו על כל המשתמע מכך."

נטען כי הודעה זו נמסרה ביום 18.3.08 למר משה מילר מטעם המבקשת, אשר אישר בכתב ידו ובחתימתו את קבלתה (להלן: "המסמך"), וכי די במסמך זה בכדי להביא לדחיית הבקשה.

34. עוד נטען כי מחלוקת בין המשיבה לבין אחד המשקיעים בעניין הסרת השעבוד הובאה לפני הרב הייזלר כבורר, והרב הייזלר קבע כי תנאי להסרת השעבוד לטובת המשקיע הינו העמדת שעבוד מתאים אחר על ידי המשיבה, באופן שיאפשר למשיבה לקבל הלוואה המובטחת במשכנתא ולקדם את הפרויקט. על רקע האמור יושם הפתרון האמור וביום 11.2.13 החליטה החברה למנות את הרב הייזלר לדירקטור בחברה, אך ורק עד לרישום השעבוד לטובת הבנק ורישום שעבוד מדרגה שניה לטובת המשקיעים, תוך שנקבע כי הרב הייזלר לא יהיה רשאי להתערב בנושא תפעול החברה, ולא יהיה זכאי לשכר או לטובת הנאה כלשהי. במסגרת ההחלטה נקבע כי מינויו כדירקטור יבוטל לאחר רישום השעבודים. המשיבה טוענת כי המבקשת היא זו שהכשילה את רישום השעבוד לטובת הבנק ואת נטילת ההלוואה, ולכן התייתר הצורך בהסרת השעבוד לטובת המשקיע ומכאן גם הצורך ברב הייזלר כדירקטור, ועל כן ביקשה המשיבה מרואה החשבון שלה להסיר את רישומו של הרב הייזלר כדירקטור והוא שימש בתפקיד רק כשלושה חודשים.
35. המשיבה טוענת כי המבקשת הייתה מודעת היטב להרכב הדירקטוריון של המשיבה ולא ייתכן שלא ידעה על מינויו של הרב הייזלר כדירקטור במשיבה. עוד נטען כי המבקשת לא הוכיחה כי התקיים ניגוד עניינים אצל הרב הייזלר.
36. המבקשת דוחה את טענות המשיבה ושמה דגש על כך שהמשיבה לא צירפה תצהיר מאת הרב הייזלר או אותו צד ג' אשר לצרכיו מונה הרב הייזלר כבורר; וכי עו"ד משה מילר הינו אמנם הטוען הרבני אשר ייצג את העמותה מול המשיבה ואנשיה, אך הוא לא נשא תפקיד ניהולי בחברה ולא היה מוסמך לאשר את הבורר, ולטענת המבקשת לא היה מעז לחתום על מסמך כזה. כן נטען כי מעבר לאותו מכתב מיום 18.3.08, המשיבה מודה כי לא הייתה שום הודעה נוספת למבקשת אודות מינויו הפוטנציאלי של הרב הייזלר כדירקטור במשיבה ועל המינוי בפועל; וכי בעצם המינוי קיים ניגוד עניינים בין המבקשת לבין אותם משקיעים.
37. בדיון שהתקיים לפניי בעקבות הבקשה להוספת טיעון, טען ב"כ המבקשת כי המסמך מיום 18.3.08 הוא פיקטיבי. עוד מסר כי ביקש לקבל לידיו העתק של ההסכם בין המשיבה למשקיע שמכוחו הרב הייזלר מונה כדירקטור, וסורב. לדברי ב"כ המבקשת, רק שבועיים לפני הגשת הבקשה נאמר לו שיבדוק את הקשר בין הבורר לבין הצד השני, ואז הוא בדק ברשם התאגידים ובגוגל וגילה לראשונה שהבורר מופיע כדירקטור.
38. בהמשך לדרישת המשיבה כי המבקשת תגיש תצהירים מטעם נציגיה שנכחו בפגישה בה נמסר המסמך, הוריתי בהחלטה כי יעשו כן. מטעם המבקשת הוגש כבר בבקשה להוספת טיעון תצהיר מאת אליאור שבבו, מנהל המבקשת, שהצהיר על נסיבות גילוי מינוי הבורר לדירקטור (ותצהירו צורף גם לתשובה לתגובת המשיבה), ולאחר מכן הוגשו, לפי החלטתי, תצהירים מאת הרב זאב והרב אליעזר ארנסטר. מטעם המשיבה הוגשו בתגובתה לבקשה תצהירי מאיר כהן ועו"ד זעירא, עו"ד של המשיבה, ששניהם נכחו בעת החתימה על המסמך; ותצהיר משה שמש, רו"ח של החברה. בשני דיוני הוכחות שהתקיימו לפניי נחקרו עו"ד משה מילר, הרב זאב, הרב אליעזר ארנסטר ומאיר כהן. המבקשת ויתרה על חקירת עו"ד זעירא ורו"ח שמש. לאחר הדיון הגישו הצדדים סיכומים בכתב בסוגיה זו.

דיון והכרעה

39. במסגרת הדיון בבקשה יש לבחון מספר שאלות: ראשית, מהם פרטי מינויו של הרב הייזלר כדירקטור, על איזה רקע נעשה ולמשך איזו תקופה; שנית, האם הפוטנציאל למינוי הודע מראש למבקשת והאם המסמך המעיד על כך הינו אמתי, תוך התייחסות להיותו של הבורר בתפקיד זה גם בסכסוכים בין המשיבה למשקיעים ולידיעת המבקשת על כך; שלישית, האם די במסמך זה בכדי להוות הסכמה המתירה את החשש לניגוד עניינים; רביעית, מתי נודע למבקשת על המינוי לדירקטור; וחמישית, האם התקיים ניגוד עניינים בפועל המצדיק את ביטול הפסק.
40. המבקשת טענה בבקשה ובתצהיר מנהלה שבבו כי כשבועיים לפני הגשת הבקשה נודע לה שהרב הייזלר מונה כדירקטור בשנת 2013 והוא משמש בתפקיד עד מועד הגשת הבקשה (21.9.15). אלא שמהמסמכים שהגישה המשיבה עולה כי הבורר התמנה כדירקטור בהתאם להחלטת המשיבה מיום 11.2.13, החברה ביקשה מרו"ח שמש לעדכן את רשם החברות, ההודעה התקבלה ברשם החברות ביום 5.6.13 ואושרה ביום 10.6.13, וביום 19.12.13 הודיעה החברה לרו"ח שמש כי על פי החלטת הבורר אין עוד צורך בכהונתו כדירקטור ויש להסירו מרשם החברות. עובדת סיום כהונת הבורר כדירקטור כבר בשלהי שנת 2013 נתמכת גם בכך שביום 2.7.14 הוגש הדו"ח השנתי של החברה ובו מופיע מאיר כהן כדירקטור יחיד, וכך מופיע בדף החברה שהודפס מרשם החברות באינטרנט ביום 5.1.15. מן האמור עולה, אפוא, כי כהונתו של הבורר כדירקטור נמשכה מספר חודשים בלבד, בניגוד לטענת המבקשת כי המינוי נמשך עד ליום הבקשה ומעולם לא בוטל. לאחר שהוגשו מסמכים אלו מטעם המשיבה, המבקשת למעשה לא חלקה על הנתונים, ולא חקרה את רו"ח שמש שהצהיר על ההוראות שקיבל והפעולות שביצע כדלעיל, ועל כן אני מקבל כי למעשה כהונת הבורר כדירקטור התבקשה החל מיום 11.2.13, ועד ליום 19.12.13, במשך עשרה חודשים, כאשר על פי הרישום ברשם החברות התאריכים שונים לפי התאריכים בהם הוגשו ההודעות לעדכון פרטי הדירקטורים.
41. מכאן, אין אלא לתמוה מדוע נטען בבקשה ובתצהיר שבבו כי הרב הייזלר עודנו מכהן כבורר. אף עולה תמיהה מכך שהמסמכים שצורפו לבקשה כראיה הם צילומים מתיק מסמכי החברה על הרישום, ללא שיטרחו להוציא נסח מעודכן מרשם החברות באינטרנט; ובמיוחד, לאור העובדה כי לטענת ב"כ המבקשת, הם גילו את עובדת המינוי באינטרנט. מה גם שלפי תצהיר שבבו, מעיון במסמכי החברה עצמה היה עולה בבירור כי הייזלר כבר איננו דירקטור, ולמרות זאת בחרה המבקשת להציג מצג אחר לפני ביהמ"ש כאילו הוא עודנו מכהן כבורר.
42. המשיבה הגישה מסמכים המאמתים את טענתה באשר למטרת מינוי הרב הייזלר כדירקטור, והם: פסק דין של הרב הייזלר בבוררות בין המשקיע יהודה ויצמן לבין המשיבה מיום 17.1.13, לפיו יש להסיר את המישכון של ויצמן לטובת רישום משכנתא מהבנק, בשל התנאה של הבנק, וכי לצורך הסרת המישכון, על המשיבה להציע לויצמן שעבוד אחר מתאים בנכס שיבטיח את זכויותיו (נספח 6 לתשובת המשיבה לבקשה להוספת טיעון); החלטת החברה מיום 11.2.13 הממנה את הרב הייזלר כדירקטור על מנת להבטיח רישום שעבוד לטובת הבנק ושעבוד מדרגה שניה לטובת יהודה ויצמן, כאשר נקבע כי הוא לא יתערב בפעולות החברה ואינו זכאי לשכר מהחברה. כן הוגשה גם החלטת הרב הייזלר מיום 14.3.13 בבוררות בין ויצמן למשיבה (נספח 10 לתשובת המשיבה לבקשת להוספת טיעון), בה נקבע כך:

לאחר שהוצגו בפני מסמכים לפיהם מוניתי כדירקטור בחברה וניתנה לי זכות חתימה, באופן המונע אפשרות הברחת נכסים ללא אישורי, אני מורה למחוק את המישכון לטובת התובע, כדי להסדיר את הרישומים לטובת הבנק. לאחר סיום ההליך מול הבנק, יירשם המישכון מחדש לטובת התובע, כאמור בסעיף א לפסק הדין מיום כ' שבט תשע"ג.

43. המבקשת לא חולקת על הטעם למינוי כדירקטור, ברם היא מציינת כי בפסק הרב הייזלר בבוררות בין המשיבה לויצמן מיום 17.1.13, בה נקבע שיש להעמיד לטובת ויצמן שעבוד אחר, מתייחס הרב הייזלר להסכם בין אותם צדדים, שלא הוצג לה, כבסיס להחלטתו, כאשר מדובר בהסכם מיום 18.11.09. אם כן מקשה המבקשת, כיצד היה ידוע כבר ביום 18.3.08, במועד שלטענת המשיבה נמסר לה המכתב מאותו תאריך, דהיינו, כשנה וחצי לפני מועד ההסכם האמור, כי הרב הייזלר עלול להתמנות כדירקטור. לטענת המבקשת, המשיבה מסרבת להציג לצד השני את ההסכמים עם המשקיעים, וייתכן שישנם מניעים עסקיים לכך אשר לא רלוונטיים להליך דנן.
44. מכל מקום, המבקשת לא חולקת על המועדים למינוי ועל המניעים לכך, ולא טוענת כי לרב הייזלר היה אינטרס אישי במשיבה.
45. האם המסמך מיום 18.3.08 הוא אמיתי או פיקטיבי? מטעם המשיבה הוצג עותק של המכתב באימות חתימת עו"ד מילר, שהועסק אז במבקשת בעניין הפרויקט עם המשיבה. עו"ד מילר העיד כי חתם על המכתב (פרוט' עמוד 14 שורות 24-27) וכן הוגש תצהיר עו"ד זעירא בו הוצהר שזכור לו שבמעמד החתימה על ייפוי הכוח מסר מאיר כהן לעו"ד מילר את המסמך בעניין הבורר. המבקשת לא ביקשה לחקור את עו"ד זעירא על תצהירו ועל כן תצהירו עומד בעינו. לגבי עו"ד מילר, המבקשת טוענת כי לאחרונה יש לו קשר עם מאיר כהן ובשל כך הוא שיקר בעדותו ואישר מסמך פיקטיבי; אך למרות הקשר בין עו"ד מילר ומאיר כהן, שלא הסתירו את קיומו (ספיחי טיפול בעניין אישי כפי שהגדיר מאיר כהן), המרחק בין קשר זה למסקנה הנטענת שעו"ד יסכים לאמת מסמך פיקטיבי לטובת אותו לקוח בהליך משפטי ולהעיד על כך, הוא מרחק גדול, והמבקשת לא הוכיחה כי כן היה.
46. המבקשת מוסיפה ומעלה קשיים נוספים המעידים לשיטתה שהמסמך פיקטיבי: למשל, היא שואלת מדוע לא הוכנס המידע שבמסמך לתניית הבוררות שבמסמך הפשרה? מדוע לא נשאר המסמך המקורי אצל המשיבה? מדוע נמסר דווקא במועד הנטען? מדוע לא הוכנס לתיק עו"ד אבי וינרוט, אשר באותה העת ייצג אף הוא את המשיבה (מלבד עו"ד זעירא)? לא מצאתי בשאלות אלה קשיים המפחיתים ממהימנות המסמך, כאשר בחלקם אף אין קושי כלל. לדוגמה, המועד לידיעה על כך שהרב הייזלר משמש כבורר אצל משקיעים אחרים וכו' בוודאי הפך לרלוונטי בדיוק בנקודת זמן זו, לפני החתימה על הסכם הפשרה בו הסכימו על הרכב הבוררים. כך גם איני רואה חשיבות לכך שידיעה זו הוסכמה במסמך נפרד ולא בתניית הבוררות עצמה.
47. המבקשת לא עמדה בנטל להפרכת המסמך והראיות שהוצגו לביסוסו מטעם המשיבה. אשר על כן, אני קובע לצורך הליך זה, כי המסמך מיום 18.3.08 בו אישר עו"ד מילר שהמשיבה הודיעה למבקשת כי הרב הייזלר מופיע כבורר מוסכם בהסכמים ובהתקשרויות עם משקיעים במשיבה, ושסוכם כי הבורר יוכל לשמש כנאמן עבור המשקיעים ו/או כדירקטור זמני בחברה להבטחת זכויות המשקיעים – מתקבל כראיה ואינו פיקטיבי.
48. המבקשת טוענת טענה נוספת כי עו"ד מילר לא היה מורשה חתימה ולא היה רשאי לחתום על המסמך, ובכדי לבסס טענה זו העיד אליעזר ארנסטר שעו"ד מילר לא היה מנכ"ל אלא הובא שוב לעבוד אצל המבקשת רק לגבי ההתדיינות עם מאיר כהן ולא היה המוציא והמביא של המבקשת (עמוד 27 שורות 3 - 18). זאת, בניגוד למסמכים שהוגשו, לפיהם עו"ד מילר פנה לבורר מרמורש כמנכ"ל המבקשת (נספח 3 לתשובת המשיבה לבקשה להוספת טיעון), ובניגוד לעדותו של עו"ד מילר בתצהיר שהגיש במסגרת הבקשה מטעם המבקשת לביטול פסק הבורר מרמורש (נספח 2 שם), בו הציג עצמו בסעיף 2 כ"מועסק על ידי העמותה כאחראי מטעמה על הפרויקט נשוא הבקשה וככזה הנני מעורב בכל הנושאים הקשורים לבקשה, בקיא ומכיר היטב את העובדות". טענת המבקשת, אינה סבירה בעליל ולא תתקבל ללא כל הוכחה או ראיה אובייקטיבית, שכן, לא ייתכן כי עו"ד מילר הציג עצמו כך בהליך משפטי והדבר לא היה על דעת המבקשת.
49. עו"ד מילר העיד לפניי, כי הוא היה אחראי מטעם המבקשת על הפרויקט והוא אינו מבין מדוע הרב אליעזר ארנסטר טוען היום אחרת (פרוט' עמוד 15 שורות 15-20). עדויות המבקשת בענין זה לא הותירו רושם מהימן, כאשר הרב זאב ארנסטר התחמק מלענות תשובות ברורות לשאלות שנשאל על עו"ד מילר ומה היה תפקידו, והרב אליעזר ארנסטר הותיר רושם לא משכנע כאשר לא ידע להסביר את נספחים 2 ו-3, הסותרים את גרסתו לגבי תפקידו של עו"ד מילר במבקשת. לעומתם עדותו של עו"ד מילר הייתה מהימנה בעיני, ובצירוף לנספחים שמאמתים את תפקידו אני דוחה את טענת המבקשת כי עו"ד מילר לא היה מוסמך לחתום על המסמך.
50. עו"ד מילר נשאל האם העביר את המסמך למבקשת, והשיב שהוא לא זוכר, כשם שהוא לא זוכר אם העביר פרטים רבים אחרים. מכאן ייתכן כי המידע שבמסמך באשר לרב הייזלר לא עבר לבני משפחת ארנסטר המובילים את המבקשת, אך הדבר תמוה, כיון שלפי עדות אליעזר ארנסטר, זהות הבוררים בתניית הבוררות בהסכם הפשרה היה עניין מהותי, שכן הם לא רצו בוררים מאותו בית דין ורק לבסוף התרצו; לכן לא סביר שמידע כה רלוונטי לא עבר לארנסטר (פרוט' עמוד 25 שורות 1 - 9). ברם אף אם נניח שהמידע לא עבר, מדובר בעניין פנימי של המבקשת, כאשר עו"ד מילר חתם על המסמך ודי בכך בכדי לאשר שהמבקשת קיבלה את ההודעה. בהקשר זה אציין שמאיר כהן העיד שהוא היה בקשר עם עו"ד מילר ושהמבקשת הציגה אותו כמנכ"ל והרגילה אותו לעבוד מול עו"ד מילר במשך שנים בקבלת כל ההחלטות, ולכן ביקש ממנו שהוא יחתום על המסמך מיום 18.3.08. אני מקבל את עדותו ואת עדות עו"ד מילר בעניין זה.
51. האם המבקשת ידעה על הקשר בין המשיבה למשקיעים ועל מעורבות הרב הייזלר איתם? על פי העדויות עולה כי במבקשת ידעו על כך מזה שנים, ואין מדובר בגילוי חדש כפי שניסו להציג בבקשה להוספת טיעון.
52. עו"ד מילר העיד כי כבר בשנת 2006, כאשר המשיבה שילמה 52 מיליון ₪ עבור הקרקע, תהו במבקשת מהיכן הגיע הכסף, או אז גילו שישנם משקיעים, ביניהם יהודה ויצמן; ועו"ד מילר והרב זאב ארנסטר היו בקשר עם ויצמן וידעו על מעורבות הבורר להבטחת הכספים (פרוטוקול עמוד 18):

היינו סקרנים לדעת מאיפה הביא את הכסף הזה ועד מהרה התבררה התעלומה שהתברר שהיה פה משקיעים שהם למעשה הביאו את הכסף. ויש יהודי שקוראים לו יהודה ויצמן שהוא גם היה מעורב באותה קבוצת משקיעים והוא היה מתקשר אלי ולרב זאב מידי פעם לברר כל הזמן, הוא היה מתוח וממנו היינו מקבלים מידע ואינפורמציה על הסיפור על המשקיעים הללו, ובין היתר את העניין שהרב הייזלר מעורב מטעם אותם משקיעים, כאילו שהם סומכים עליו בתור בורר מטעמם או מייצג אותם באיזה שהיא צורה בבוררות, הרעיון הוא שהבן אדם שם כסף והוא צריך לדעת מי מייצג את האינטרסים שלהם וככה נהוג בבוררויות שלוקחים בורר שיהיה מעין גשר בין המשקיעים לבין הפרויקט. הדבר הזה היה ידוע במשך כל התקופה שהרב הייזלר הוא בסיפור עם המשקיעים. ברור שהשם הזה עלה בקשר למשקיעים שם. יהודה ויצמן היה בולט, הוא היה מבקש מאיתנו אינפורמציה ואנו היינו מבקשים ממנו אינפורמציה...