- בסיום ישיבת יום 5.2.2017 ביקשו באי כוח הצדדים שהות של 7 ימים כדי למצות את ההידברות ביניהם תוך ניסיון להגיע להסכמה. הצדדים ציינו כי הם ישקלו את האפשרות לכינוס נכסים משותף ומכירת נכסי החברה או פעילותה לצד ג'. הצדדים הצהירו כי –
"אנו נודיע לבית-המשפט אם הגענו להסכמה.
אם נגיע להסכמה נבקש שיינתן לה תוקף של פסק -דין, ואם לא נגיע להסכמה, נבקש שבית-המשפט יכריע במחלוקת בינינו" (ההדגשה נוספה, ר.ר.).
להסכמה זו ניתן תוקף של החלטה.
בקשת הנתבעים לאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמה
- ביום 27.3.2017 הגיש ב"כ התובעת הודעת עדכון לבית-המשפט לפיה ניסיונות ההידברות בין הצדדים לא צלחו. לכן בקש ב"כ התובעת כי בהתאם להודעת הצדדים בישיבת יום 5.2.2017, יכריע בית-המשפט במחלוקת בין הצדדים.
- הודעה זו הועברה ביום 28.3.2017 לתגובת הנתבעים. הנתבעים הגישו ביום 28.3.2017 בקשה שכותרתה "בקשה בכתב מטעם הנתבעים". בבקשה זו הם עתרו כי בית-המשפט יקבע שבהתאם לפרשנות הנכונה של ההסכמה בין הצדדים מיום 24.12.2015, יש להעריך את שווי הפעילות העסקית מושא ההסכם בהתאם לשיטת היוון תזרים המזומנים. לחלופין התבקש בית-המשפט לבטל את ההסכם הנ"ל. לחלופי חילופין התבקש בית-המשפט לקבוע כי מעריכי השווי חרגו מהמנדט שניתן להם, ולכן יש להורות על מחיקת הערכות השווי או על תיקונן באופן שיעלה בקנה אחד עם הסכמות הצדדים.
- הנתבעים חזרו בבקשה על עמדתם כפי שהיא פורטה לעיל לפיה ההסכמה בין הצדדים על-פי פרשנותה הנכונה היא כי הנתבעים ירכשו את חלקה של התובעת בפעילות העסקית הקיימת של החברה, ואת שוויה של פעילות זו בלבד התבקשו מעריכי השווי להעריך. לא ניתן להעריך את שווי הפעילות הקיימת בהתבסס על ההנחה כי פעילות זו תופסק, החברה תפורק ונכסיה ימומשו. מסקנה זו נובעת גם מהעובדה שהצדדים קבעו הוראות נפרדות להערכת נכסי המקרקעין של החברה – שלגביהם היתה ביניהם הסכמה לפיה ניתן לממשם בלי לפגוע בפעילות החברה.
מסקנה דומה עולה מנסיבות ההתקשרות של הצדדים בהסכם ביניהם, הסכם שנכרת על רקע תביעת התובעת במסגרתה כלל לא התבקש סעד של פירוק. נטען כי החברה היא חברה משפחתית המהווה מפעל חיים של הנתבעים, ומטרת ההסכם היתה למצוא פתרון הוגן לסכסוך בין הצדדים תוך שמירה על פעילות החברה וטובת החברה.
- עוד ציינו הנתבעים כי הם לא הסכימו ואף לא היו מסכימים להסכם שמטרתו או תוצאתו היא פירוק של החברה. זו המסקנה העולה מאומד הדעת הסובייקטיבי שלהם, מלשון ההסכם ומההלכה הפסוקה. לאור העובדה שהדין הפסוק מחייב הערכת שווי חברה בהתאם לשיטת ה-DCF, הרי שזהו גם אומד הדעת האובייקטיבי של הצדדים.