- הפעילות העסקית של החברות אכן הוערכה על ידי שני מעריכי השווי שהצדדים עצמם מינו אותם בהסכמה. מסקנתם של שני מעריכי השווי ביחס לשווי הפעילות העסקית של החברות היתה זהה: הם קבעו כי הערכת שווי זה צריכה להתבצע בהתאם לשיטת השווי הנכסי ולא בהתאם לשיטת ה-DCF, והם העריכו את השווי בהתאם לשיטה זו.
מאחר שמדובר במומחים מוסכמים, שהצדדים בחרו בהם ונתנו להם מנדט ביחס להערכת שווי החברות לצורך יישום ומימוש ההסכמה ביניהם, אני סבורה כי אין מקום להתערב במסקנתם. יש לקבוע את שווי הפעילות העסקית של החברות בהתאם לחוות-הדעת של המומחים, ואת חלקה של התובעת בהתאם לשווי זה.
ההלכה הפסוקה ושיטת ה-DCF
- טענתם הראשונה של הנתבעים בהקשר זה היתה כי הערכת השווי של המומחים מנוגדת להלכה הפסוקה, שהעדיפה את שיטת ה-DCF לצורך הערכת שווין של חברות. אני סבורה כי אין מקום לקבל טענה זו.
- אכן, ההלכה הפסוקה קבעה לא אחת כי שיטת ה-DCF היא השיטה המועדפת להערכת שווי. יחד עם זאת, ההלכה הפסוקה לא קבעה כי זוהי השיטה הבלעדית שאין בלתה.
כך בפסק -הדין המנחה בהקשר זה - רע"א 779/06 קיטאל החזקות ופיתוח בינלאומי בע"מ נ' ממן (28.8.2012, להלן: "פס"ד קיטאל") קבע בית-המשפט העליון (כב' השופט דנציגר) כי –
"בנקודה זו אבקש להוסיף כי מעבר לאינדיקציות שעשויות לייתר הערכת שווי על-פי שיטת ה-DCF, אין חולק כי ישנן חברות שאופי פעילותן אינו מאפשר הערכת שווי על-פי שיטת ה-DCF ולפיכך הערכתן תתבצע באחת משיטות ההערכה האחרות המקובלות, בהתאם למאפייניהן. בין היתר מקובל לומר שהערכת שווין של חברות המצויות בקשיים ואשר סכנת פירוק מרחפת מעליהן (שלגביהן לא ניתן לבצע תחזית הצופה פני עתיד) תיעשה בדרך כלל על-פי מודל השווי הנכסי. כמו כן מקובל לומר כי הערכת שוויין של חברות שעיקר נכסיהן הינם כספיים (כגון בנקים וחברות ביטוח) תיעשה בשיטות הערכה אחרות ולא בשיטת ה-DCF (או תוך התאמה מסוימת של שיטת ה-DCF)".
העולה מהאמור לעיל הוא כי בית-המשפט העליון הותיר פתח לשיטות חישוב שונות במקרים מתאימים שאינן שיטת ה-DCF. זאת, חרף הקביעה שלו לפיה השיטה הראשונית לפיה יש להעריך שווי חברות היא שיטת תזרים המזומנים.
- ההחלטה ביחס לשיטת ההערכה בה יש לנקוט בכל מקרה ומקרה, היא החלטה שמי שצריך לקבלה הוא מעריך השווי. במקרה דנן מעריכי השווי מונו על-ידי הצדדים כדי להעריך את שווי פעילות החברה, כאשר בכלל זה היה עליהם לקבוע מהי שיטת ההערכה בה יש לבחור. כל עוד מעריכי השווי קיבלו את החלטתם בהקשר זה באופן מיודע, תוך בחינת השיטות הקיימות ובחירה מושכלת ביניהם, הרי ככלל בית-המשפט אינו צריך להתערב בהחלטה זו.