ש: אני מפנה לדקה 28:45 לפרק השני- הופק ע"י ארמוזה. אני מפנה לפרק השלישי- בדקה 28:44 השתנה הקרדיט ויש לאברי גלעד שהוא יצר את הבועה, וממשיך לארמוזה כחברת הפצה. הקרדיט נשאר לאברי גלעד ולא לפינקרול. את זוכר את האירוע הזה?
ת: יש הליך תקין ונורמלי ועסקי ובהליך נורמלי העסקי אני לא חתום עם אברי גלעד אני חתום מול חברת ההפקה. יכול להיות שאני מקבל הנחיות מול מי שמתקשר מולי מספרית והחברה כנראה ביקשה להחליף. בטח שהם ראו את הפיילוט הראשון.
ש: הגוף המשדר באנגליה ביקש לשנות את הפינקרול לאברי גלעד?
ת: כי אני ביקשתי"
סיכום ביניים
המסקנה המתבקשת היא כי בידי הנתבעים היתה היכולת לדרוש מתן קרדיט לתובע כיוצר השעשועון או, למצער, להעמיד את גופי השידור על ההתחייבות כלפי ברודסקי למתן קרדיט ולראות מה תהיה תגובתם. מסיבות השמורות עמו, בחר ארמוזה להתכחש תחילה לעצם היותו של ברודסקי שותף ביצירת הפורמט ובהמשך, להתכחש לזכותו המוסרית לייחוס חלקו בו.
הטענה כי הכרה בזכותם של מפתחי פורמטים היא פתיחת הדלת לעוד ועוד טענות מצד אנשים שנטלו חלק בתהליך, וצפויה לפגוע קשות ביכולת המיסחור של פורמטים - אינה אלא ניסיון להתחמק מחובתם של הנתבעים להכיר בזכותו המוסרית של התובע.
הטענה הנוספת, כי האינטרס הכלכלי של התעשייה הישראלית, מחייב שלא להכיר בזכויות יוצרים ביחס לפורמטים טלוויזיונים, שעה שזכויות מעין אלה אינן מוכרות במרבית מדינות העולם, לא רק שאינה מדויקת אלא היא טענה בלתי נכונה בעליל, כפי שהוסבר לעיל.
דרישות התובע לקרדיט אינן מקובלות ובלתי סבירות בעליל
- במהלך שמיעת העדויות ניסה התובע להוכיח את האופנים השונים בהם נפגעה זכותו המוסרית, לאורך השנים, והגיש כמוצגים מטעמו שלל פרסומים וכתבות בהם לא הוזכר שמו כיוצר.
הנתבעים טוענים בסיכומיהם, כי ההפרות הנטענות על ידי התובע מגלות, כי הוא סבור שמגיע לו קרדיט בחומרי שיווק, בכתבות עיתונאיות המדווחות על הפורמט, בפרקים שנוצרו בידי גופי שידובר בחו"ל ולמעשה, כל אימת שמאן דהוא מזכיר את הפורמט. לדרישות אלה אין, לטענתם, אח ורע בדין בכלל, ובתעשיית הפורמטים בפרט. המומחה מטעם הנתבעים ציין בחוות דעתו, כי דרישות התובע אינו מתיישבות עם הנהוג והמקובל בתחום, והביא דוגמאות רבות למקרים שבהן הקרדיט ניתן (ככל שניתן) רק ברולר הפתיחה והסיום של התכנית.
הנתבעים טוענים עוד, כי הנוהג הכללי והמוחלט, עליו הצהיר המומחה צנגן מטעם התובע בחוות דעתו, קרס לחלוטין, כאשר הוצגו לו הסכמים עליהם חתמה "רשת", חברת השידור וההפקה שבה עבד כמנכ"ל, שבמסגרתם נמכרו זכויות שידור של פורמטים לגופי שידור בחו"ל, ובהם לא נכללה דרישת קרדיט עבור מפתחי הפורמטים.