שביעית טענות כלליות אחרות של התובע בדבר פיתוח מוצרים שונים נטענו באופן כללי, מבלי לנקוב במועדהמדויק שבו פותחו אותם מוצרים. כך, לגבי שני מוצרים שהתובע טוען בסעיף 42 לתצהירו כי הוא נטל חלק בפיתוחם, האמירה של התובע הינה שמדובר במוצרים שפיתח "בשנתיים האחרונות". בהינתן ש"חלון הזמן הרלוונטי" אותו הגדרנו לצורך בחינת מידת השתלבות התובע נמשך בשנה וחודשיים האחרונים קודם לפיטוריו, הרי שאפילו אם צודק התובע בטענותיו אלה – ולא הובאו בפנינו הוכחות שכך – הרי שבהחלט ייתכן שכל העבודה או לפחות רובה נעשתה בעשרת החודשים הראשונים מתוך אותן "שנתיים אחרונות", באופן שהתובע כלל לא עסק בפיתוח מוצרים אלה במהלך חלון הזמן הרלוונטי;
שמינית אשר לטענתו של התובע כי גרסתו נתמכת בעדותו של רמות (האב) כמו גם בדבריו בישיבת הדירקטוריון מיום 30.12.12 – הרי שאף אנו, כמו השופטת רונן בפסק דינה, סבורים שעדות זו כפי שהיא מופיעה בתצהיר רמות הינה כללית ולא מפורטת ולא כוללת תיאור ברור כיצד, במה ובאיזה תדירות תרם התובע לעבודת החברה במהלך חלון הזמן הרלוונטי (ראו ההפניות לחומר הראיות וניתוחו כפי שהוא מופיע 28 ו- 29 לפסק דין רונן, המקובל עלינו). נחזור ונזכיר שהתובע היה אמור למלא תפקיד של סמנכ"ל פיתוח. בתפקיד מרכזי שכזה, ניתן לצפות שהיה עומד בקשר רציף עם הנהלת החברה והדירקטוריון שלה, לרבות דיווחים שוטפים גם בכתב, אלא שמעדויות העדים מטעם החברה עולה בבירור שלא זה היה מצב הדברים, ולמעשה, גם התובע אינו טוען שכך היה;
תשיעית מעבר לעובדה שכפי שתיארנו התובע לא הוכיח כיצד בדיוק הוא תרם לחברה בחלון הזמן הרלוונטי, הרי שהוא גם לא הוכיח מה היה היקף הזמן שהשקיע בפעילות החברה באותו חלון זמן. כך, בתצהיר התובע ובמסכת הראיות שלו לא מצאנו טענה בדבר מספר ימי העבודה בהם עבד לטענתו בכל שבוע, וממילא גם לא טענה בדבר היקף העבודה בכל יום. בנוסף, התובע הודה שנסע מדי פעם לחו"ל, תוך שהעיד "אם הייתי צריך לנסוע לחו"ל לא הייתי צריך לבקש מאף אחד, זה היה ברור לי שאני אחד מהמקצועות ומהתפקידים שלא מבקשים" (עמ' 31 ש' 25), והוא אף הודה בכך שיצא בפועל לחופשות בחו"ל – אם כי טען שמדובר היה בהיקף מצומצם – מבלי לבקש מאיש ולמעשה אף מבלי להודיע לאיש;
עשירית, אשר לפן השלילי של מבחן ההשתלבות, שעניינו בשאלה האם מבצע העבודה היה בעל "עסק משלו המשרת את המפעל באופן חיצוני" (ראו בסעיף 16 לפסק דין פרייס, והאסמכתאות שם) – מהראיות שהוצגו לנו עולה שדמי הניהול החודשיים להם היה זכאי התובע לא הועברו ישירות לחשבון בנק פרטי שבבעלותו, אלא הועברו – ביחד עם דמי הניהול ששולמו לרמות – לחברה בשם AtoZ (ראו סעיף 25 לתצהירו). התובע לא הביא ראיות כלשהן בדבר מבנה הבעלות ב- AtoZ, לא טען וממילא גם לא הוכיח שאין לה פעילויות עסקיות נוספות ושהיא בסך הכל "חברת ארנק" (להסבר אודות "חברות ארנק", ראו: עבל 51264-10-13 תיתי נ' המוסד לביטוח לאומי (14.7.16, בפיסקה 27)). התובע גם לא טען ובוודאי שלא הוכיח שאין לו עצמו הכנסות נוספות מפיתוח מוצרים טכנולוגיים בכלל, ומוצרים בתחום המכשור הרפואי בפרט. אם כבר, אז להיפך. הנתבעים הציגו ראיות (ראו סעיף 63 לתצהיר כץ והנספחים שם) לפיהן בתקופה הרלוונטית ניהל התובע, באמצעות חברה בשם "רוקר מועדונים", מועדון לילה ברחוב המסגר בתל-אביב. התובע מצידו לא הביא כל ראיות לסתור, ולמעשה הודה במפורש "ניהלתי מועדון בתל-אביב, של תיכוניסטים, מועדון רוק, הייתי מביא להקות מחו"ל, להיות ישראליות, נותן במה ללהקות צעירות" (עמ' 207 ש' 20 לפרוטוקול הדיון בתיק רונן). אף שבהמשך עדותו טען התובע שבפועל ניהול החברה נעשה גם באמצעות ילדיו, הרי שלדעתנו עניין ניהול המועדון מהווה עוד שיקול מבין השיקולים שלא להכיר בתובע כעובד החברה;