יש לזכור, כי ברשימות יש כתובות של 140 בניינים שניתן לבחון לגביהם התכנות לביצוע פרויקטים של פינוי בינוי/תמ"א 38 או קומבינציה, אין מידע אופרטיבי נוסף.
הן ארז והן גל, כמו גם כל יזם אחר בתחום הנדל"ן, רשאים לבחון התכנות ביצוע פרויקטים בבניינים אלו ואחרים, אשר לרוב הינם בניינים שנבנו לפני עשרות שנים ואין צורך בדיפלומה גבוהה בתחום הנדל"ן על מנת להבין שאולי דיירים בבניינים אלו יהיו מעוניינים בביצוע פרויקטים להשבחת נכסיהם.
(16.7) אשר על כן, אין מקום להצהיר כי שותפות חלה על פרויקטים שלא יצאו לפועל בתקופת השותפות. גם ארז יכול לקדם פרויקטים באותם נכסים וגם גל. איש לא צריך לשתף את השני בפעולותיו ביחס לאותם פרויקטים.
(16.8) לסיכום עניין זה:
לאור האמור לעיל, אין להצהיר כי השותפות חלה על הפרויקטים המנויים בסעיף 47 לכתב התביעה המתוקן ויש לדחות הדרישה למתן סעד הצהרתי.
- האם על המקרקעין באחד העם חלק הסכם השותפות?
(17.1) גל טוען, כי בעקרון לא היה צריך הסכם השותפות לחול על המקרקעין באחד העם.
אין עסקינן בפינוי בינוי, תמ"א 38 או עסקת קומבינציה ולכן אין עסקינן ב"פרויקט" לפי הסכם השותפות.
מדובר היה רק במחצית של חלקה, אשר איננה יחידה תכנונית שניתן לבנות עליה פרויקט פינוי-בינוי, תמ"א 38 או קומבינציה.
הודגש, כי על החלקה בנויים שני בתי מגורים צמודי קרקע, ששימשו למגורי שתי משפחות, שחלקו ביניהן את זכויות הקניין בחלקה ואת השימוש במבנים שנבנו עליה.
הבעלים של מחצית החלקה (5 יורשים) שהחזיקו בבית מגורים בן 2 חדרים בשטח בנוי של 55 מ"ר (מבין שני מבני המגורים הבנויים) הם אלו שהציעו למכירה זכויותיהם ומר צור הביא הצעתם לידיעתו של גל.
מאחר ובעלי המחצית השניה של החלקה לא הסכימו בזמנו למכור זכויותיהם, לא ניתן היה להשלים המהלך העסקי ולכן הצעתו של צור לא יכלה לגבש "פרויקט" כמשמעותו בהסכם השותפות.
(17.2) למרות זאת, אישר גל, כי הוא כן הביא לידיעתו של ארז את העסקה ואת העובדה, שהעסקה אינה כלולה בהסכם (ראה סעיף 32.6 לתצהירו של גל) וכי רכישת מחצית מהזכויות הבעלות בחלקה היא בגדר השקעה לטווח ארוך בנכס מקרקעין ולא בגדר עסקה שהשותפות ביקשה לקדם במהלך עסקיה הרגילים.
(17.3) בתצהירו טען גל, כי הציע לארז להיכנס עימו לשותפות ברכישת הזכויות במקרקעין כהשקעה לטווח ארוך. לאחר מספר ימים הודיע ארז כי אינו מעוניין בכך וגל נאלץ לגייס שותפים אחרים.