(17.4) כעבור זמן מה ביקש ארז לקבל שהות נוספת לצורך שקילת ההצעה שכבר נדחתה על ידו, כיוון שטען שהשתחררו לאימו, באותה עת, כספים שיכלו לשמש לצרכי השקעה לטווח ארוך במקרקעין.
גל הסכים והביא לידיעת ארז כי גייס משקיעים אחרים, שספק אם יסכימו לוותר על חלקם.
אך גל הסכים לאפשר לארז להיכנס לעסקה במקומו, ככל שהשותפים יסכימו לכך.
(17.5) גל העביר לעיונו של ארז טיוטה של ההסכם.
לאחר מכן הודיע לו ארז, כי שקל את ההצעה והחליט סופית שלא להיכנס אליה "ודרש, ברוב חוצפתו שאפצה אותו, באם אכנס לעסקה שהוא לא יהיה שותף בה" (מתוך סעיף 32.13 לתצהירו).
(17.6) גרסתו העובדתית של ארז שונה.
ארז ציין בתצהירו כי באמצע שנת 2012 או סמוך לכך, אמר לו גל, כי צור איתר מקרקעין אלו, עליהם בנוי בית צמוד קרקע ישן וצמודות זכויות בנייה בהיקף נרחב בהתאם לתוכנית בניין עיר (לתמ"א 38 אשר חלו על המקרקעין).
ארז טען, כי בשל פוטנציאל הרווח הוא אמר לגל שהוא מעוניין בעסקה.
לפי תצהירו (סעיף 71), ביום 11/7/12 שלח אליו גל "להפתעתו" טיוטת הסכם בקשר למקרקעין באחד העם, עליה התנוסס שמו של גל עם שניים אחרים. ארז לא היה צד להסכם. (הדוא"ל וטיוטת ההסכם צורפו נספח 37 לתצהירו). לטענתו, הוא הביע מחאה בשיחתו עם גל על הניסיון לעשות עסקה עם אחרים. גל אמר לו שהוא מבקש לרכוש הנכס עבור אביו עם אחרים כדי שתהיה דירה לאביו. לטענתו, "נוכח התנגדותי הנחרצת" הוא קבע פגישה עם גל (סעיף 72 לתצהירו). התקיימה פגישה במסעדת בנדיקט ושם הוסכם כי גל יפעל במסגרת המו"מ עם בעלי הקרקע באחד העם באמצעות עורכת דינם לרכישת אופציה לרכישת זכויות במקרקעין אשר ניתן יהיה לסחרה ברווח. לטענתו, הוא לא שלל אפשרות שהקרקע תרכש שלא ע"י סיחור האופציה לאחרים. ארז טען, כי רק בראשית 2013 התברר לו כי גל רכש את המקרקעין באחד העם באמצעות אביו, אבנר ניניו ובאמצעות שניים נוספים, תוך הסתרת העובדה הזו ממנו.
לטענתו, התברר כי הסכם הרכישה נחתם עוד ביום 16/10/12.
(17.7) שוכנעתי מהעדויות, כי עובדתית, גל סבר שעסקה מסוג העסקה במקרקעין באחד העם אמורה להיעשות במסגרת השותפות, ככל שארז היה מעוניין בכך והוא אכן הציע את העסקה לארז.
זאת למרות שלפי הגדרת "פרויקט" בהסכם השותפות; ניתן לקבל את טענתו של גל ולפיה אין עסקינן באחד מהפרויקטים שההסכם אמור לחול עליו.