ב) ההסכם נערך על ידי ארז אשר יש לו השכלה משפטית ומשכך, יש לפרש את ההסכם לרעתו.
כמו כן, ההסכם נכרת בין ארז לגל. חברת ידידיה כהן וכן חברת גל ניניו אינן צד לו ועל כן, אין לחברת גל ניניו כל יריבות עם התובעים.
ג) לטענת הנתבעים, גל לא הפר את ההסכם.
ההסכם עסק בשותפות בין הצדדים לו, אך ורק בפרויקטים: לפינוי ובינוי או תמ"א 38 או קומבינציה וככל שהצדדים ימצאו לנכון לעשות פרויקטים כאלה בשותפות.
כאשר כל פרויקט שיעשה בשותפות, יחשב לעסק אקראי יחידי שלמימושו נתכוננה השותפות וכאשר בכל עסק אקראי יחידי שנעשה במשותף על ידי הצדדים יערך הסכם ספציפי לאותו עסק אקראי יחידי בכתב או בעל פה.
הודגש, כי ההסכם אינו עוסק בעסקאות שאינן פרויקטים לפינוי בינוי / תמ"א 38 / קומבינציה וההסכם לא אסר על מי מהצדדים, לעשות כל עסקה במקרקעין, שלא במסגרת השותפות.
לטענת הנתבעים, בתקופת תוקפו של ההסכם, ארז עשה עסקאות במקרקעין בארץ ובחו"ל, בין אם בעצמו ובין אם באמצעות אחרים וביניהם חברת ידידיה כהן, ולא שיתף בעסקאות אלה את גל.
גל עשה עסקאות במקרקעין שאינן נכנסות להגדרת: "הפרויקט" בהסכם, אשר ארז לא שותף בהן.
הטענה לפיה גל לא היה רשאי להתקשר בעסקת מקרקעין מבלי לשתף בה את ארז, מנוגדת להסכם עליו מבוססת התביעה.
הוראות ההסכם חלות על פרויקטים שהצדדים להסכם יעשו בשותפות ואינן עוסקות בפרויקטים אחרים שמי מהצדדים בהסכם לא יהיה שותף בו.
ד) הנתבעים טוענים, כי גל מעולם לא ניהל משרד לתיווך בעסקי מקרקעין. ומשכך, מר צור ממילא לא עבד כמתווך במשרדו.
צור וגל הכירו היכרות קודמת, וניהלו קשרי עסקים בטרם כריתת ההסכם.
לטענת הנתבעים, ההתקשרות בין ארז וגל לבין מר צור מעוגנת בהסכם (נספח 3 לכתב התביעה), שנערך גם הוא על ידי ארז. כמו כן, טענותיהם של התובעים לעניין תפקידו של צור אינן נכונות וההסכם עם צור מסיר כל ספק שהצדדים להסכם לא התחייבו לעשות כל עסקה במקרקעין, שתזדמן למי מהם, בתקופת תוקפו של ההסכם, במסגרתו גל הוא זה שקיים את כל הפגישות וניהל את כל הישיבות שקדמו להתקשרות בכל אחד מההסכמים שנעשו בשותפות וארז לא נפגש עם בעלי הזכויות במקרקעין לפני שהושגה הסכמה לגבי מתווה העסקה.
ה) באשר לדמי השכירות:
לטענת הנתבעים, מעולם לא הושגה הסכמה בין הצדדים לפיה משרדה של חברת ידידיה כהן הוא מקום עסקה של השותפות ואף תיאור זה בכתב התביעה חוטא לאמת.