כך, לעניין זה העיד מומחה בית המשפט בעמוד 45 שורות 16-28 כי:
"ש. תסכים שמבחינת הגובה של המבנה הקיים הוא בניגוד לתב"ע?
ת. נכון.
ש. ז"א שלא ניתן בדרך של תוכנית שינויים להכשיר את הקיים במצבו דהיום?
ת. לא.
ש. ז"א מבחינת גובה צריך להיכנס לתהליך של שינוי בת"ע נקודתית?
ת. נכון.
ש. וזה תהליך שלוקח מספר שנים נכון?
ת. כן, שנה שנתיים. היום אפשר לעשות את זה בוועדה מקומית.
ש. ובשנת 2011 המצב היה כמו היום בסמכות וועדה מקומית?
ת. יש דברים שנותנים עליהם סטיות ויש שלא. מהנדס הוועדה צריך להסביר למה עשה את זה ואין הסבר הגיוני ללמה עבר את ה-8.5 בגובה. הסיכוי לקבל הקלה מעבר ל-8.5 לדעתי המקצועית שואף לאפס כי אין שום סיבה, יהיו גם התנגדויות של השכנים כי כולם נמוכים מזה ולכן הפתרון הוא שמי שחרג מהגובה יחתוך את הגובה. גם אם היה מקבל את זה, זה קשור בהיטלי השבחה מאד יקרים. הוא עבר שם בכחצי מטר חריגה. יש השלכות קשות עם הגובה."
בנסיבות אלו, הרי שלא ניתן לממש את אופציית ההרחבה ומשכך, בשים לב לכך שעל הנתבעים האחריות לתכנון –דהיינו, לאפשר מימושה בפועל של ההרחבה, הנני סבורה כי אין כל הצדקה לזכות את הנתבעים בתשלום בגין הרחבה זו.
בנסיבות אלו, הנני קובעת כי גם לו הוכחה הסכמת הצדדים לביצוע תשלום בגין הרחבה זו, בהינתן שלא ניתן לממשה, לא זכאים הנתבעים 1 ו - 2לתשלום בגינה.
- לשם שלמות היריעה בלבד, הנני מוצאת לקבוע כי לו נדרשתי להכרעה בסוגיה זו, הרי שהנני סבורה כי בפועל הסכימה התובעת לביצוע ההרחבה והסכימה לשאת בתשלום בגינה. כך מתוך עדותה של התובעת עולה כי היא הסכימה שהתשלומים על פי ההסכם הינם 133,000 ₪ בתוספת מע"מ ולא 114,063 ₪ בתוספת מע"מ והיא הנותנת כי אמנם הוסכם בין הצדדים כי תבוצע תוספת ובהתאמה יעלה סכום כל תשלום בהתאם להסכם.
כך, בעמוד 163 שורה 23 העידה התובעת כי היא שילמה כל מה שהנתבע 2 ביקש ממנה "133 פלוס כל התוספות שלו..." וכן, העידה בעמוד 167 שורות 5-6:
"ש. נכון אבל סך הכל לא חרג מ- 133 כפול 7.
ת. הוא חרגו עוד איך חרג..." (הטעות במקור ל.ב.)
צא ולמד- התובעת הסכימה כי סכום התשלום בהתאם להסכם הועמד על סך של 133,000 ₪ ומשכך, ברי כי הסכימה לביצוע ומימוש האופציה לבנייה.
- יחד עם זאת, כפי שהקדמתי וציינתי- הואיל ובפועל לא ניתן לבנות את ההרחבה אינני מוצאת להוסיף את התמורה החוזית המוסכמת בגין ההרחבה, לזכות הנתבעים 1 ו - 2 .
- אציין כי במסגרת תביעתם הנגדית של הנתבעים 1 ו – 2 מוסיפים אלו וטוענים כי היה על התובעת לשלם סך של 9,079 ₪ עבור הרחבת הממ"ד, סך 7,000 ₪ עבור חיפוי דקורטיבי, סך 18,752 ₪ עבור תוספת 4 מ"ר בקומת קרקע וסך 6,800 ₪ עבור ציוד שעוכב על ידי התובעת. באשר לשלושת התשלומים הראשונים הנתבעים, הרי שהנתבעים 1 ו - 2 לא הציגו כל תימוכין לכך שהתובעת התחייבה לשלם תשלומים אלו. יתרה מכך, באשר לתשלום בסך 7000 ₪ אף טוען הנתבע 2 בתצהירו (בסעיף 24(ה)) כי תשלום זה התחייב אריק ברמי לבצע בלא ידיעתה של התובעת ורק בהתבסס על התחייבותו זו בוצעה העבודה – הצהרה אשר ברי כי שוללת מניה וביה טענה כלשהי בהקשר זה כלפי התובעת, אשר אף לדידם של הנתבעים 1 ו – 2 לא היתה מודעת להתחייבות אשר הועמדה כתנאי לביצוע.
באשר לטענות בדבר הציוד אשר הושאר במקום, הרי שלא מצאתי לקבל הטענה במיוחד הואיל ולא הועלתה במכתבי הדרישה הראשוניים אשר הוחלפו בין הצדדים, הגם שלכאורה היתה ידועה באותו מועד (ראו בכלל זה בפרט מכתב ב"כ הנתבעים 1 ו - 2 מיום 15/5/11 בו היה מתבקש כי יועלה העניין ואולם, הנושא לא נזכר) . לאור האמור, הנני דוחה דרישותיהן הנוספות של הנתבעים 1 ו - 2 כמפורט.