מבחינה עיונית, יש להדגיש כי האחריות האישית מקיימת את העיקרון היסודי בדבר אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה. הרמת המסך מכרסמת באותו עיקרון על-ידי התעלמותה ממנו. יתרונה של האחריות האישית הינו בהצלחתה "להרחיב את מעגל היריבויות ולתרום לפיתוחם של סטנדרטים לאחריות אישית של נושאי משרה ובעלי שליטה בחברה, מבלי לכרסם בכלליותו של עקרון האישיות המשפטית הנפרדת" (א' חביב-סגל, "מגמות חדשות בהלכות הרמת-המסך" עיוני משפט יז (תשנ"ב-נ"ג) 197, 214). האחריות האישית מוטלת על האורגן על-פי קני המידה הרגילים להטלת אחריות במשפט האזרחי. האורגן יישא באותו נזק אשר הוא גרם אישית לפי דיני האחריות, הסיבתיות והפיצויים. הרמת המסך – לעומת זאת – חותרת תחת עצם האחריות המוגבלת, הנובעת מאישיותה המשפטית של החברה (ליחס בין מושגים אלו: פרופ' פרוקצ'יה, במאמרו הנ"ל). הסרת המחיצה האופפת את אישיות החברה עלולה לחייב את בעלי המנות באחריות בהיקף עצום, ללא בחינה מדויקת של אחריותם האישית בהתאם למכשירים המקובלים במשפטנו האזרחי."
עוד הוסיף כבוד השופט שמגר וקבע - בהקשר להטלת אחריות אישית - כי העובדה שאדם הינו אורגן של חברה או נושא משרה בה אינה מקנה לו חסינות בפני תביעה נזיקית והוא יימצא חייב באופן אישי למעשה או מחדל שעשה כאורגן או כנושא משרה בחברה, במקום שבו התמלאו היסודות הנדרשים לקיומה של העוולה. דהיינו כי המבחן לצורך הטלת אחריות אישית על אורגן, הוא המבחן הרגיל של דיני הנזיקין – קיום יסודות האחריות לעוולה באורגן עצמו [ראו גם ע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ נ' אורן, פ"ד לה(4) 253, 256 (1981); ע"א 313/08 עזמי נשאשיבי נ' איהאב רינראוי, סד(1) 398 (2010)].
- במקרה לפני טוענת התובעת כי הנתבע 1 בעצמו עוול כלפיה הן ברשלנות בביצוע עבודות הבנייה באופן לקוי – דהיינו כי הוטלה עליו חובת זהירות והוא הפרה והן, בתרמית- עת הציג את הנתבעת 1 כבעלת רישיון קבלן כדין.
השאלה באלו מקרים תקום חובת זהירות של אורגן או נושא משרה בחברה כלפי צדדים שלישים, אשר התקשרו בחוזה עם החברה, היא שאלה סבוכה ויתרה מכך נקבע כי קיימים שיקולי מדיניות כבדי משקל התומכים בהגבלה של הטלת אחריות כאמור, באשר הינה עלולה לחתור תחת ההגדרה של האישיות המשפטית הנפרדת של החברה. עמדה על כך השופטת ע' ארבל:
"קיימים שיקולי מדיניות כבדי משקל התומכים בהגבלת הטלתה של חובת זהירות על מנהלי משרה ודירקטורים בחברה. הטלת החובה עלולה לחתור תחת הגדרת האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, על ידי הטלת חבות על פרט שלא היה צד להתקשרות החוזית בין הנושה לחברה (ראו למשל בע"א 4612/95 הנ"ל, בעמ' 791). כמו כן, כאמור לעיל, הטלת חובת זהירות רחבה על אורגנים בחברה עלולה ליצור הרתעת יתר מפני נטילת סיכונים עסקיים סבירים על ידי החברה. שעשויים בסופו של יום, להביא להשאת רווחי החברה. מן הצד השני, קיימים גם שיקולים התומכים בהטלת אחריות נזיקית בנסיבות אלו. בין היתר, ניתן לציין את העמדה האינדיבידואליסטית של דיני הנזיקין לפיה, על כל אדם לשאת באחריות למעשיו, וכן שיקולי צדק, הגינות והרתעה יעילה"