"היו שתי סיבות: האחת, הנושים, והשנייה, שיקולי ירושה. בעניין שיקולי הירושה, מה שנאמר לי הוא שהנתבעת אינה מרפה ממנו ושהוא חייב לעשות משהו כדי שיהיה שלום בית בינו לבינה."
התובע, מצידו, התכחש לטענה בעניין "מלחמות הירושה", וראינו שאין תמימות דעים מצד עו"ד רוזנבוים בנושה זה. בעדותו, במישור זה, טען התובע, תחילה, בצורה בלתי עניינית, והשיב לבא כוח הנתבעת במילים "אין לי מה להגיד. יש לך חלומות" (בעמ' 10). בהמשך, טען שאינו זוכה אם עשה, אי-פעם התחשבנות עם הנתבעת בקשר לירושה (בעמ' 27). ולבסוף, השיב, נחרצות, כי "לא היו שום מלחמות ירושה ביני לבין הנתבעת. לא שמעתי שום דיבורים על מלחמות ירושה. אני גם לא שמעתי על שום מלחמות ירושה בין הנתבעת לבין עו"ד נפתלי" (בעמ' 28). גרסאות בלתי עקביות אלה לא שכנעו את בית המשפט. אולם, לא בכך עיקר לנו. התובע עצמו העיד, כך (בעמ' 9):
"ש. היו ביניכם דברים שהוסכמו בעל-פה בקשר להסכם המתנה?
ת. שום דבר...".
וכן (בעמ' 11):
"ש. בשלב מסויים, האם דיברת עם מישהו עם עו"ד רוזנבוים או עם עו"ד נפתלי, על אפשרות לביטול הסכם המתנה?
ת. לא דיברתי עם אף אחד, ולא חשבתי לבטל...".
דברים אלה, שנרשמו זמן רב לפני פרוץ הסכסוך בין בעלי הדין, ראויים לקבל מידה רבה של מהימנות, ככל שיש סתירה ביניהם לבין דברים מאוחרים יותר שהשמיע עו"ד רוזנבוים באותו עניין. מכל פנים, גם בעדותו בבית המשפט, לא התכחש עו"ד רוזנבוים לדברים, והשיב: "מה שכתוב כתוב" (בעמ' 50). עו"ד רוזנבוים הוא שערך את הסכם המתנה. בעדותו טען (בעמ' 46):
"לא עשיתי הסכם מתנה פיקטיבי. העברת הזכויות, על-פי הסכם המתנה, הייתה פורמלית בלבד."
ובהמשך דבריו (בעמ' 51) טען, כי הוא רואה את הסכם המתנה כ"נאמנות קונסטרוקטיבית", הגם שהודה כי המושג "נאמנות" לא הוזכר ע"י התובע במועדים הרלבנטיים, וכי בלשון הסכם המתנה לא נמצא כל עיגון לטענה זו. בעניין זה, עולה תמיהה הנוגעת לאופן התנהגותו של עו"ד רוזנבוים, אשר העלה טיעונים נגד כשרותו של הסכם שערך. לכאורה, עולה הדבר כדי הפרת כלל 15 לכללי לשכת עורכי-הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986, הקובע:
"עו"ד שערך מסמך או השתתף בעריכתו, או שטיפל בעסקה או שהשתתף בטיפול בה, לא יטען לאחר מכן נגד כשרות המסמך או העסקה, ולא ייצג אדם שעניינו מחייב באופן סביר, טענה כאמור."