באשר לעו"ד רוזנבוים: לנתבעת יריבות גלויה עימו, משתבעה אותו בתביעה אזרחית, בטענת רשלנות מקצועית, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. אין לומר, לפיכך, שעדותו של עו"ד רוזנבוים יכולה להתפרש כנטולת פנים. ממילא, שעו"ד רוזנבוים לא העיד כעד מומחה, שהתבקש ליתן חוות דעת מקצועית, אלא כל שנדרש היה להעיד על עובדות. לטענה שהעלה עו"ד רוזנבוים בנושא הנאמנות - אין, איפוא, כל משקל ומשמעות. עו"ד רוזנבוים טען עוד בעדותו (בעמ' 42), כי הבין, מתוך הדברים שנמסרו לו בעת עריכת הסכם המתנה, שהכלל, לפיו יקבל התובע את הפירות, יחול גם במסגרת עקיבה של המגרש - וכוונתו הייתה למיזם, שלא קרם עור וגידים. ברם, גם אם נקבל, תיאורטית, טענה זו - ממילא שאין הזכות לקבלת הפירות הופכת את המקבל לבעלים ולמי שמחזיק בזכויות קנייניות; וממילא שהחוזה לרכישת הדירה (בו נדון, בנפרד), לא הזכיר זכות שכזו, אף לא ברמז. העובדה שהתובע המשיך לנהל את העסק ולהיות הגורם המוציא והמביא בו - לא הפכה אותו לבעלים של הזכויות במגרש. מטבע הדברים, ולאור ניסיונו רב השנים בתחום דודי השמש (וכפי שהעיד על עצמו בעמ' 7: "הייתי הראשון בארץ שייצר דודי שמש") - אך טבעי שהמשיך לשמש כגורם המרכזי, אף לאחר שהעביר שני שלישים מהזכויות לשותפים, ומאוחר יותר את השליש שנותר - לנתבעת. כך גם נפרש את דברי עו"ד כספי בפרוטוקול בית המשפט המחוזי - בעמ' 47 של ת/7. יתירה מזאת: עו"ד נפתלי אישר, גם כן, את הדברים לעניין העדר דרישה מצד התובע לבטל את הסכם המתנה (בעמ' 34):
"ש. התובע דיבר איתך אי-פעם על האפשרות המשפטית לבטל את הסכם המתנה?
ת. לא."
ובתצהירו בהליך בבית המשפט המחוזי (נ/29), הצהיר עו"ד נפתלי, כי:
"... בשלב מסויים העביר [התובע] הזכויות במתנה ללא תמורה לבתו [הנתבעת]."
דברים דומים אמר התובע עצמו בתצהירו, אשר הוגש לבית המשפט המחוזי (נ/30). אין זאת, אלא שהסכם המתנה מבטא עיסקה שלמה וכשרה, שהושלמה ברישום. אין לקרוא לתוך אותו הסכם תניות סמויות מן העין, שממילא לא הוכחו, כלל.
- החוזה למכירת המגרש באנו לעיל לכלל מסקנה, כי הנתבעת קיבלה את זכויותיה במגרש, כדין, וכפועל יוצא, רשאית הייתה לנהוג באותן זכויות מנהג של בעלים (או של חוכרת לדורות), ובכפוף לסייגים שמצאו ביטוי בהסכם המתנה הכתוב, ובמיוחד, הסכמתו של התובע למכירת הזכויות. ואכן, ביום 14/7/1998 נחתם החוזה למכירת המגרש (נ/12). הדבר נעשה בהסכמתו המלאה של התובע, וכפי שהעיד (בעמ' 12):