שגיא כהן העיד לענין זה, כי ההבדל בין השקעת הסכום כסכום מינימלי או כסכום מקסימלי נובעת כמובן מכך שהיה מו"מ לאחר ההצעה (פרוטוקול מיום 27.10.15 עמ' 64, ש' 15-12).
- לפחות בעניין זה, שהוא מן המרכזיים בהתקשרות, קיים פער משמעותי בין הצעת גיל טייכמן לבין ההסכם שנחתם בינה לבין המלון. ברי כי זכות סירוב אמורה להינתן לפרטים המסחריים שבהצעה שהתקבלה, ולא לאיזה מן התנאים במשא ומתן שלא הבשילו בצורתם זו בחוזה הסופי. על כן אני קובעת כי המלון הפר את ההסכמה שקבלה תוקף של פסק דין, לתת לאינקוגניטו זכות סירוב ראשונה.
רישיון עסק
- אחת מטענותיה של אינקוגניטו נוגעת בשאלה אם האולם פעל ברשיון אם לאו. מן ההצעה הראשונה עולה כי היא סברה שאין רשיון, כי בשל כך פחתה תנועת המזמינים, ולדעתה הדבר גרם לירידה בהכנסות. המלון טען בתוקף כי קיים רשיון (סעיף 80 בתצהיר מר מלחי), וכי הרשיון של המלון כולל גם את הרשיון לאולם האירועים. התיעוד שהוגש מלמד כי לא היה לאולם רשיון עסק: ת/3 הוא אישור מנהל מחלקת רישוי עסקים במועצה האזורית חוף השרון, הקובע כי אין ל"גן השקוף" רשיון עסק החל משנת 2006, וכי בשנת 2015 הוגשה בקשה חדשה שנדחתה ע"י גורמי הרישוי. מתיק העסק שהוגש ברור כי ההתיחסות ל"גן השקוף" שונה ונפרדת מזו של המלון. כך ראה זאת המלון עצמו, שפנה בבקשה למתן רשיון עסק ביום 1.7.2001, ביום 18.9.2002 וביום 11.12.2005 (חלק מת/3). כך נלמד גם בת/2, רשימת גני אירועים הפועלים ללא היתר בניה ו/או שמוש, של משרד הפנים (מיום 28.2.2012).
הנזק
- כאמור, אינני רואה את המכתב נספח ה' כחוזה מחייב בין הצדדים, ואני סבורה שלא נכרת חוזה מחייב ביניהם. על כן אין מקום לדרישת אינקוגניטו לפיצוי עקב אבדן רווחים למשך 6 שנים כפי שדרשה בכתב התביעה.
גם אלמלא מסקנתי האחרונה, אני סבורה כי אינקוגניטו לא הוכיחה את נזקיה: אינקוגניטו הסתמכה על פירוט הכנסות והוצאות משנת 2005 עד שנת 2012 (נספח כז' לתצהיר מן). בשנת 2009 עמדו רווחי החברה על 600,000 ₪. חישוב הנזק הועמד על 500,000 ₪ לשנה, למשך 6 שנים שבהן אמור היה ההסכם להיות בתוקף. אלא שהדו"ח האמור מתייחס לכל פעילותה של אינקוגניטו, כאשר ידוע מעדותו של מר מן שאינקוגניטו עבדה באותה תקופה בשמונה עד עשרה גני ארועים נוספים בתקופה שבין 2005-2011 (עדותו בעמ' 15 לפרוטוקול מיום 20.10.15, בשורות 7-6).